מאז התיכון, החיים שלי הם רצף כשלונות. בצבא אמנם קיבלתי תעודת הצטיינות, אבל זה כולם מקבלים וחטפתי ים צעקות מהמפקדים שלי.
בתואר ראשון חטפתי מכה חזקה כי הייתי רגיל להיות מצטיין בתיכון ופתאום אני רואה ציונים של 35. חזרתי על קורסים, עברתי על הסף, הכנסתי קורסים שאין להם משמעות לתואר, אבל יש להם ציונים גובהים (אומנות המאה ה-19. שחמט למתחילים וכדומה) בשביל להעלות את הממוצע. שרדתי.
בתואר שני בקושי התקבלתי (לא קיבלו אותי לאיפה שרציתי. התפשרתי על מקום והם והתפשרו עלי). כל התואר סבלתי, אבל איכשהו קיבלתי מלגת הצטיינות כי סיימתי עם ציון 92... וזה למרות שהמנחה שלי באה לתקוף אותי כל הזמן, כעסה עלי נורא כי עשיתי מלא טעויות, אמרה לי מלא פעמים שאני גרוע ולא מבין מה אני עושה...
עכשיו אני התקבלתי לתואר שלישי. אני לא יודע אם אני הולך לסיים אותו. אני מקבל ביקורת קשה על העובדה הגרועה שאני עושה. כועסים על כל הזמן. לא סומכים עלי בכלום. אני מרגיש שאולי זה הסוף ומכאן זה רק לרדת למטה.
אני מפחד שאם מעיפים אותי מהתואר, אני אשאר מובטל כי אני ממש גרוע. ואם אשרוד גם את ה-3 שנים האלא, ואקבל בסוף תואר - אז אני אהיה דוקטור מובטל כי אין סיבה שדווקא עבודה אחרת תילך לי טוב... לא ראיתי אפילו דבר אחד שאני טוב בו במשך 10 השנים האחרונות. בכל דבר אני בינוני או פחות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025