אז ככה,
כבר שנה שיש לי חבר והוא בן זוג מקסים- החיוך שלו מרים אותי, הוא תמיד יכול להצחיק אותי, הוא יודע להרים אותי שאני הכי למטה, מבשל, מסדר, מסיע, משקיע...
אבל מעל כל הקשר שלנו מרחפת עננה מבחינתי.
אמא שלו חולה מאוד במחלה נפשית דו קוטבית, מניה דיפרשן, ואני חוששת שזה לפעמים מתבטא גם אצלו.
למה?
אם הוא כועס- הוא יכול לכעוס חזק כל כך (לא לקלל או להרביץ- אבל להנעל בעמדה שלו ולהפוך לחד ומתגונן),
אם רבים- ברוב הפעמים לוקח לו ימים להתאושש מהסתירות שריב מעלה אצל בני אדם.
הוא יכול לשכוח ברגע כמה נתתי לו בחזרה וכמה אני מעריכה ואוהבת ולוותר על הכל כי "אני לא באמת מבינה אותו ומה הוא רוצה".
אפילו כששלחתי אותו ליעוץ מקצועי אצל מכר שלי- המכר צלצל ואמר שכנראה משהו לא הכי מאופס שם בקופסא שלו...
כבר העברנו ימים שלמים של דאונים בעקבות אירועים בחיים היום יומיים שלנו בהם הוא לא הצליח לצאת מהחדר או הבית..
בשבועות האחרונים היו לנו כמה שיחות משמעותיות בנושא- באחת מהן הוא סיפר שהוא חושש שהמלחה תשתלט עליו, באחרת הוא סיפר שהחיים למדו אותו לחכות לסטירה הבאה...
מה לעשות? אני אוהבת אותו כל כך. כשהוא לא במקומות הרעים בראש שלו הוא מרגיש כמו החצי השני שלי ואפילו יותר מזה...כשאני חושבת על עתיד איתו ועם המחלה המחשבה על האהבה שלנו תמיד מנצחת ובגדול...
האם עליי להמשיך ככה כי לאהבה אין חוקים וגבולות והיא נמדדת בדיוק ברגעים האלה או לקחת את כל הצער והכאב שבדבר וללכת להתגבר?
אם הינו ביחד, וחלילה הייתי עוברת תאונה ונהיית נכה, הייתי נשברת אם הוא היה עוזב אותי...איך אעשה את זה לו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות