נפרדתי מחבר שלי לפני כמה ימים. אני מלאת מחשבות, תהיות כמו כולם אחרי פרידה..הקשר שלנו היה 4 וחצי חודשים לא אינטסיביים כמעט, לא היינו נפגשים בתדירות גבוהה כ"כ. מבחינתי זה הקשר הראשון שלי מכל הבחינות, הוא בן 26 כבר עם ניסיון + היה לו קשר רציני של שנה וחצי. שתינו הרגשנו שבקשר חסר לנו הרגש, ההיסחפות והאטרף של התחלת קשרים וכל זה...אני לאט לאט יותר התאהבתי בו מאשר בהתחלה ולוקח לי הרבה זמן לעכל דברים גם משום שזה קשר ראשוני ..לפני שבועיים בערך יזמתי שיחה איתו על מצב הקשר ועוד הייתי בטוחה שאני הולכת להיפרד ממנו בפגישה , אך הוא אמר שהוא לא מבין למה זה לא קרה לנו עד עכשיו, אבל שהוא רוצה בזה מאוד ושניתן לזה הזדמנות ונראה לאן זה מתפתח. מאז אני יותר ניסיתי אבל קיבלתי אדישות מצידו והרגשתי כל הזמן מתח ותסכול כך שהחלטתי שוב ליזום שיחה ולהגיד ביי. בשיחת פרידה הוא היה מאוד נבוך שאמרתי לו שזה לא עובד לנו ואין מה לעשות אלא להיפרד..הרגשתי ממנו הרבה כאב ועצבות אך שאלתי אותו למה לא נלחמת בשבועיים האלה בשביל הקשר הוא אמר שהוא לא יודע..מבחינתי לא יודע משמעו= לא מעוניין מספיק, וזה בדיוק מה שאמרתי לו. כביכול זה נראה שעשיתי את הצעד הנכון שנפרדתי ממנו, אך אני לא יכולה להתעלם מכך שאנחנו כ"כ דומים באופי בהרבה דברים, אפילו הקול שלנו דומה קצת, המראה...כך שיש לי אליו משהו שהוא מעבר שאני לא יכולה להסביר אותו, גם הסביבה אמרה שאנחנו דומים קצת, כך שקשה לי עם זה שהקשר לא הצליח לנו- יש לי עדיין את הפנטזיה של ההתאהבות שלא התממשה איתו...ואת הרצון לקחת צ'אנס נוסף , למרות שנפרדתי ממנו...וזה די הדדי..
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות