שמי ליהי בת 27, עברתי קשרים עם גברים, נמשכתי לגברים. בתקופה האחרונה, אני מרגישה רגשות עזים לחברה הכי טובה שלי, אנחנו בתקופה האחרונה מבלות רוב הזמן יחד, מדברות המון בטלפון, נפגשות הרבה, יוצאות יחד, רוב חיינו זה יחד. יום בלי לראות אותה, זה יום שקשה לי, היא רוב היום במחשבותיי, בליבי, בנשמתי.. שאני איתה בא לי פשוט לחבק אותה, לנשק אותה, לגעת בה. יש לי אליה משיכה גדולה.. אהבה גדולה וחברות נאמנה, לפני חודש וחצי נסענו יחד ליומיים, וראיתי בזה אופציה אולי לשדר לה שאני אוהבת אותה מעבר לחברות טובה, אולי יש כאן רגש הדדי, כי לעיתים נדמה לי שגם לה יש משיכה קלה אליי, אבל אולי זה רק בדמיוני.. בכל אופן שנסענו ליומיים האלה בלילה במיטה ניסתי להתקרב אליה, לחבק אותה.. אבל זה לא היה הדדי, היא מבחינתה נשארה קפואה והלכה לישון. הבנתי שכנראה שההתאהבות והמשיכה היא רק מצידי, ואיך חיים עם זה?? איך ?? מצד אחד מדובר כאן בחברה הכי טובה שלי, האוזן הקשבת שלי, הכתף התומכת שלי, זאת שממלאת את ליבי ועולמי.. ומצד שני אני מאוהבת בה, והלב.. הלב כואב הוא רוצה יותר אבל לא יכול, הוא כל הזמן דרוך שמא היא תכיר מישהו ואז זה יהיה סוף העולם מבחינתי.. הלב כואב כי הוא רוצה לאהוב אבל זו אהבה בלתי אפשרית.. ומה עושים?? מתרחקים ומפסידים כאן אדם מדהים?? שבאמת ככל שמתבגרים מבינים עד כמה קשה זה למצוא חבר טוב.. או ממשיכים עם הכאב לב הזה, המחשבות הבלתי פוסקות עליה, הפחד הזה שתכיר מישהו, התיסכןל הזה שבא לך להרגיש את גופה אבל זה לעולם לא יהיה אפשרי.. ומה אלה החיים האלה? שמציבים אותנו ברגשות כאלה מתסכלים.. ואיך ממשיכים בחיים, במטלות בחיים שהלב ככה עמוס ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות