היוש.
יש לי ידיד ממש ממש ממש טוב, כבר כמעט שנה. בהתחלה היינו מדברים כל יום כל היום, גם בווצאפ, גם בטלפון וגם נפגשים. מאוד נהנינו להיות אחד בחברת השניה - ככה לפחות אני הרגשתי והיה נדמה לי שגם הוא - כי זה היה הדדי.
תוך שניה התאהבתי בו - הוא באמת הגבר המושלם בעיניי - ואני חושבת שהוא ידע שאני מפתחת רגשות, היה נדמה לי שגם הוא, אבל אף אחד לא עשה צעד (אני מהפחד, הוא אין לי מושג, אולי הוא לא חושב שאנחנו מתאימים).
עברה שנה, התקרבנו יותר - בחודש האחרון התחלתי להרגיש שהוא מרשה לעצמו לצחוק עליי הרבה יותר מפעם, הוא פחות מתעניין בי ויותר מדבר על עצמו ובכללי הרגשתי שהוא מתרחק.
אני חושבת לעצמי שאולי נמאס לו להמתין, אולי הוא חשב שיקרה משהו והוא פחד לעשות צעד (הוא ביישן, והוא גם דתי, אז אולי יש לו גבולות אחרים משלי, כי אני חילונית ועוד מיליארד סיבות) ועכשיו פשוט נמאס לו לחכות, או שנמאס לו ממני. ואני ממש מרגישה שהוא חומק לי מבין האצבעות.
אני מפחדת לעשות צעד כי אני מפחדת שישבר לי הלב, או שהוא יצחק עליי שאני מרגישה כלפיו משהו, או שאני אכנס לרשימה של כל הבנות שהתחילו איתו (והוא יצחק עליי מאחורי הגב ויספר לכולם). אני מרגישה ממש חרדתית.
השאלה שלי היא מה לעשות עכשיו - האם לקחת צעד אחורה ופשוט לעזוב אותו בשקט או שזה עלול להרוס את הקשר? האם להמשיך כרגיל והוא יחזור לעצמו? האם לפתוח את זה מולו, למרות שיש מצב שהוא יחשוב שאני סתם עושה "סרט"? אני פשוט לא יודעת איך הראש של גברים עובד - האם אתם צריכים זמן כשאתם מתרחקים ועדיף לעזוב אתכם בשקט או מה. אני מאוד מבולבלת, ואני מפחדת לעשות צעד שיהרוס הכל יותר.
אשמח לשמוע את דעתכם!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות