שלום,
יש לי בעיה פחות נפוצה שאני מאוד רוצה לפתור אותה. אני אוהבת להיות לבד אבל כן רוצה לחיות 'בשלום' עם הסובבים אותי. אני בקושי מדברת. גם לא רוצה לדבר, גם הכישורים החברתיים שלי דלים.
יש כאלו שיאמרו שאני 'חיה בעולם משלי'. אני חיה את החיים שלי בדרך שבה אני מכירה ויודעת לחיות אותם. אני פשוט מי שאני.
בתקופה האחרונה נהייתי במיוחד מנותקת מהסביבה. אני עושה שירות לאומי מסיבות מוצדקות. היה לי חשוב שיהיה לי שירות מסודר ומלא, ולכן התחלתי אותו.
אני לא אוהבת את התפקיד. כלומר, הוא לא מעניין אותי. זה נכון. יש לי ממש כוונות טובות אבל זה לא הדבר שמתאים לאדם כמוני לעשות. אני לא ממש יודעת לענות לטלפונים. הקול שלי עדין וכניראה ש'נמרח' ו'ישנוני'. רפה. זה בטח נשמע כמו סוג של אדישות אבל זו לא הכוונה שלי, על אף שזה הטבע שלי. יש לי נטייה לקחת את הדברים בצורה איטית ולעופף, אבל ממש לא בכוונה, הלכתי לאבחון ורשמו שנצפתה 'האטה מוטורית קלה'.
אני מרגישה שאין מקום לאדם כמוני בעולם, כפי שאני. אולם אני לא יכולה להיות אדם אחר. אני לא משחקת את עצמי ומעולם לא שיחקתי במשחקים. כזו אני. כשאני מתקשה חברתית זה כי אני באמת לא יודעת איך להגיב. אני לא אומרת את זה סתם ככה מחוסר ביטחון, ממש לא, אלא אני באמת ובתמים מעולם לא הייתי טובה בשיחת חולין וכ'ו.
יש לי גם כמה קשיים אחרים ביני לבין עצמי. יש לי נטייה לאובססיה עם האכילה שלי כי אני רוצה 'לאכול בריא'. זה דווקא כן חיובי מצד מסויים, אבל לפעמים אני מרגישה ממש מוטרדת מדברים ממש קטנים ושוליים בגלל זה. אני יכולה לעקוב בצורה די כפייתית אחר התזונה, ספורט וכ'ו.
אני לא יודעת מה יהיה הלאה כי מרגיש לי שאין לי מקום בעולם.
מה כדאי לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות