קרוב משפחה שלי נפטר לא מזמן ומאז בכל פעם שאני נזכר בו אני לא מפסיק לעצור את הדמעות כמה שהמוות הזה היה מיותר.
הוא נפטר מתאונת דרכים.
אני מסרב לעכל שהוא נפטר הוא היה בן אדם בריא, בשבילי הוא עדיין חיי ואני אזכור אותו תמיד.
אני בסערת רגשות, מצד אחד אני מרגיש שהעולם הזה לא שווה ומצד שני אני מזכיר לעצמי שאני צריך להיות חזק ולקחת את הזכרונות הטובים מהבן אדם,
שאני צריך להמשיך בדרך שלי.
כרגע אני לא עובד, קשה לי להתמודד.
מצד שני אני מרגיש שכאילו שככל שהזמן חולף אני יותר מחושל ומחוזק דווקא
וזה אוכל אותי מבפנים, למה כשהמוות הכה לי בפנים אז נזכרתי להיות יותר חזק?
למה לפני זה היה לי פחות ביטחון ועכשיו אני רואה מציאות אחרת שצריכים להיות חזקים ולהינות מהחיים בכל רגע כי בכל שנייה מי יודע מה יהיה.
איך ממשיכים הלאה אם כל פעם אני מזכיר לעצמי שהעולם הזה הוא תעתוע.
כמה אפשר להתעלם מהעובדות המרות שיש בחיים האלה ולהסתכל עם כל הכובד הזה כלפי עתיד ואופק יותר טובים?
איך ממשיכים מכאן כשהכל נעצר ככה מצד אחד וממשיך באופן שזר לי וגורם לשינוי משמעותי בחיים שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025