אני זאת שהייתי לבד.
אני זאת שעצרתי את החיים שלי וגידלתי את הילדות.
אני זאת שעשתי הכל לבד, מהיום הראשון, בזמן שהוא הלך לעיסוקיו, לעבודה, בילויים עם חברים, אני ישבתי בבית והחלפתי טיטולים והנקתי וניקיתי פליטות.
אני עצרתי וויתרתי על עצמי, על הכנסה שהייתה לי, על הכל, כדי שהוא יתקדם ויצליח.
הלכתי עם כל הגוחמות שלו, גם כשהיה קשה וכשבאו הוצאה לפועל.
אני ויתרתי על הכל. והוא כרגע מוותר עליי.
כואב לי.
מאיפה מביאים כוחות לקום מהמיטה בבוקר?
הוא פשוט הגיע ואמר שהוא מבולבל ולא יודע מה הוא מרגיש.
איך מספרים להורים? ולילדות? ומי בכלל עוזב את הבית? אנחנו גרים עם ההורים שלו אבל לי אין לאן ללכת בכלל. אצל ההורים שלי אין מקום ואני לא בנויה נפשית כרגע אליהם.
איך ממשיכים מכאן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025