האמת זה התחיל בגיל 13 כבר אז אחרי שפרשתי מהמסגרת הדתית ועברתי לחילונית ( היה מלחמות בבית ) זה התחיל , כבר לא היה להם אכפת ממני , ספגתי העלבות והשפלות קללות ושמות גנאי על בסיס יום יומי עד כדי צילוק נפשי ואיבוד הרצון לחיות , בגיל 15 עזבתי את הבית עם החבר הראשון יותר נכון ברחתי זו המילה , גרנו ביחד 3 שנים על הקשקש הוא בא ממשפחה עם רקע של בעיות נפשיות קשות , אבל העדפתי את זה על זו שיש לי בבית , אז חייתי את זה שלוש שנים עד שכבר לא הייתי מסוגלת והרגשתי שעוד רגע אני כבר אשתגע בעצמי , תבינו בן אדם שפוי לא יכול לחיות בבית שמלא בכאלה שלא במתכונת 247
אז נפרדנו וחזרתי הביתה , חזרתי לסבול להם יום אחרי יום להמשיך לצלק את הנפש שלי ולקרוע אותה לחתיכות , לבלוע מדי יום עשרות כדורים כדי לטשטש את המודעות לכל דבר שקורה סביבי בין היתר גם לשתות ולעשן בכמויות , אין דבר שהייתי רוצה יותר מלברוח מכאן אבל על אף העובדה שאני עובדת וקורעת את התחת שלי ( כי לעולם לא קיבלתי מההורים שקל וגם שנתנו דרשו חזרה עד השקל האחרון ) הכסף נגמר על תרופות על אוכל על בגדים בסיסיים על צורכי טלפון ועל לימודים שאני שילמתי בעצמי כאלפי שקלים , לא נשאר כסף לשכר דירה ואין פשוט אין לאן לברוח , זה מתסכל קשה לי לחיות ככה ואני לא יודעת מה לעשות כבר אין לי אני עובדת משרה מלאה לפעמים גם משלבת ניקוי חדרי מדרגות אין הכסף לא מספיק אין שום דרך אחרת שאני יכולה להרוויח כסף או יותר כסף כי אני עובדת משרה מלאה ואפילו יותר , נמאס לי כבר אני מאבדת מיום ליום את שמחת החיים את הרצון לקום בכלל בבוקר את הרצון לנשום
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות