אני לא אפרט את כל הסיפור כי הוא ממש ארוך אז אני אקצר.
יש לי חרדות ודיכאון כבר שישה חודשים. (או יותר)
אין לי חשק לעשות כלום, אני בקושי אוכל וירדתי כבר 10 קילוגרמים.
כל התקף חרדה זה הדבר הכי מפחיד שיש, זה סבל בלתי יתואר.
אני כל שבוע אצל פסיכולוגית קבוע, אצל פסיכיאטר לעיתים יותר רחוקות ואני נוטל כדורים נגד דיכאון בשם רסיטל 20 מ"ג.
הכל נראה שחור, הכל נראה מפחיד הדבר היחיד שנראה ורוד זה המוות.
לא חסר לי כלום בחיים, גדלתי על כפית של זהב אבל אני פשוט לא יודע מה יש לי... אני לא מרגיש בנוח עם החיים האלה.
קיבלתי פטור מהצבא בעקבות המצב ואני מתחיל שירות לאומי.
מכל דבר אני נלחץ וזה מתבטא בהתקף, אם זה באוכל, אם זה קשור למחשוב עתידיות, אם זה קשור ללהתחיל עבודה חדשה ואפילו הדברים הכי מפגרים שיש כמו לגדל כלב ולדאוג לו.
אין לי אומץ להזיק לעצמי ולהתאבד (חבל שכך), האפשרות השנייה שנותרה לי זה לחיות בסבל ובייסורים. כל יום ויום, כל שעה ושעה, כל דקה ודקה, אין מנוחה.
אני סה"כ בן 18 ואני שואל את עצמי למה זה מגיע לי? כמובן שזו שאלה ללא תשובה.
אני ממש מתגעגע לעצמי מלפני המקרה.... אבל זה כנראה כבר לא ישוב.
מה שנשאר לי לעשות זה להמשיך לחכות ולקוות לטוב (שאולי יפול עלי ברק ואני לא ארגיש).
זה יותר כמו פריקה קצרה... אני מקווה שמישהו שחווה בעבר או חווה עכשיו את אותו המצב כמו שלי ישתף אותי.
אני מיואש כבר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות