לא מוצא את עצמי בכלום, שקוע כל היום בפנטזיות

היי אני אקרא לעצמי לינס כי אני מעדיף להשאר בדוי

אני בן 20 . כרגע מחפש את עצמי בלי מאוד למצוא בעולם התכנות
יש לי מאגרי ידע מאוד גדולים על הרבה שפות ולא חסר כשרון (אחרי לפי דעתי אפילו כמה אלפים של אימונים (כמה שעות ביום -כל יום במשך שנתיים ) )
,אבל קושי להתמודדות עם מחויבות ,עם ניהול ,עם לוחות זמנים ,התחייבויות וכדומה .

יש לי בעיה ,אני לא מוצא את עצמי בעולם
אני מרגיש אבוד , שאין לי לאן ללכת , ולפעמים בא לי פשוט לבכות ולשקוע בפנטזיה שאיכשהו מחזיקה אותי שפוי

זה יוצר מצב שאני מוצא את עצמי שקוע כל היום בפנטזיות
חוקר על עמים עתיקים
מדמיין המצאות מכל מני סוגים
ורואה סדרות ברמה שכל כך מבזבזת את הזמן . (סיימתי איזה 20 סדרות מלאות -פשוט מלא)

יש לי חברים ,אבל אין לי קשרים קרובים .
אני טוב בלאבחן ,אין לי בעיה לקרוא תוי פנים או שפת גוף ,וגם עם נימוסים אין לי בעיה .
אני אוהב אנשים ,אני אוהב נשים ,אני רוצה להכנס לקשר אוהב ורציני
אבל אני תלותי וילדותי מדי וזה מבריח את כולן

הלכתי לאבחון מקצועי שאבא שלי רצה שאני אלך ועלה אלפי שקלים
הוא אבחן אצלי רמת איקיו גבוה - 127
רמת ריכוז נמוכה
אובססיביות ברמה גבולית
ובעיה של שקיעה בפנטזיה כמנגנון הגנה

כמה יותר מחצי שנה שאפילו לנשק מישהי בשפתים לא יצא לי .
בחיים לא יצא לי לשכב עם מישהי ,ושנמאס לי והלכתי לנערת ליוי הוא לא עמד לי לגמרי מהלחץ ורק בשביל החויה חדרתי ולא הרגשתי כלום .

כל שבוע אני מתחיל עם מישהי חדשה בפייסבוק .
לרוב היא דוחה אותי .
לפעמים נותנת מספר
אבל אני תמיד לחוץ מדי ואני חושב שיש לי בעית אישיות גבולית עם נשים

קשה לי לקבל אם יש יום ספציפי שמישהי לא נחמדה אלי , שיש בה צד שלילי ,ואני ישר חייב לקטלג בן אור וחושך ,היא כנראה ממש שונאת אותי ואני צריך למחוק אותה להגן על עצמי מפגיעה .

בראש בפנטזיה יש לי אדם חסר רגשות ,אך בפנים אני שוקע בים של רגשות ששולטים בי

אני מרגיש שהפנטזיות מגיעות לרמה שהן מתחילות להשתלט על המציאות ,ואני מוצא את עצמי מתקשה להבדיל מה אמיתי במקרי קיצון . לשם דוגמה אני יושב ומספר בהרצאה על הימים ההם שהייתי בחור מתוסכל בצפון בתור אדם עשיר שמקים חברה ששמה "לינס" (ומכאן הכינוי ) אני אומר לו שבדיוק על הרגע הזה חשבתי בעבר ,ואז אני מבין שאני כרגע חושב על זה ,אז אני אומר לו שגם על הקטע שאמרתי שבעבר חשבתי על זה חשבתי על זה וככה הלאה זה ממש סוג של מטריף לי את המוח ><

אני חושב שמסגרת הקושי שלי היא רגישות יתר תחושתית , לצלילים ,מראות , תזוזות ,טעמים וכל דבר כמעט.אבל אני מתקשה למצוא פתרון טוב

אז הגיע לי למחשב הרעיון על מציאת סביבה תומכת , חברים שיעזרו לי להשתפר ולהשתנות .

השאלה היא איך אני מוצא את עצמי מחדש ?
אני כבר לא בתיכון ולצבא לא הלכתי מסיבות אישיות שהיו לי באותם זמנים .
בעבר הייתי מאוד דכאוני ולא יציב נפשית , וזה השתפר בהרבה והיום אני לא נוטה למחשבות אובדניות אלא רק להתקפי כעס .

אני נוטה להתפרץ על אנשים ,ובגלל שאני כל הזמן מנתח הכול ,אני גם מנתח את עצמי ומבין את הסיבות ,אך לא מסוגל לשנות אותם . מעיין דטרמניזם פגום . אני רואה איך המוח שלי מבצע יותר מדי אידאליזציה שלהם ואני מרגיש תלוי וחסר אונים ,אז אני מנסה להמעיט בערכם כדי לא להפגע וזה מניע אותי להתנהגות שאחרים תופסים כתוקפנים ,מגעילה,חסרת טקט,גסה וכדומה

אני יכול לצעוק על מישהי "את חתיכת בת ז%%#$# ואני שונאא אותך ותמותי "
ובראש שלי כעבור כמה דקות זה אמור לעבור ואנחנו נשלים ,מה שכמובן לא קורה ,כי רוב האנשים לא פסיכים כמוני ><

שלקחתי כדורים נגד לחץ הרגשתי דכאון ,חוסר יכולת להתרכז ,והשמנתי ברמה נוראית
זה הה מקופת חולים ,אז אולי שווה להתייעץ עם פסיכיאטר אבל לא סגור

אשמח לייעוץ