שלום,
אני בן 19 וחצי, התגייסתי לפני כחצי שנה.
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי נמנע מסיטואציות חברתיות, הייתי מביט בחיים מהצד ולא הייתי חי אותם.
כל תקופת התיכון לא הצלחתי ללמוד מהדיכאון כי בעצם לא הייתה לי סיבה לקום בבוקר ונכנעתי למחשבות אובדניות, ככה זה כשאין לך חברים אמיתיים לבלות איתם ולשתף אותם ברגשות.
אני בעל חרדה חברתית ולצערי התעוררתי לחיים ויצאתי מהבועה רק בסוף התיכון אך זה היה מאוחר מידי כי כולם קבעו לעצמם את המעגלים החברתיים. חיכיתי לצבא, חיכיתי למסגרת, רק בשביל להתחיל ״לחיות״. ניסיתי לעבוד לפני הצבא אך התפטרתי מהר מאוד כי היה לי קשה נפשית - לא היה לי בסיס חברתי בכלל יחסית לגיל שלי.
כעת, אחרי חצי שנה בצבא אני מצליח לתפוס את מהות החיים שלנו אך בצורה חלקית מאוד.
למזלי, יש לי אנשים לצאת איתם למועדונים וכו׳, אבל אלה לא אנשים שנחשבים חברים שלי אפילו. אחרי היציאות האלה אני חוזר עם חיוך אך מבפנים אני מרגיש מת. אני צריך משהו שיחזיר לי את החשק לחיות ולא לעשות דברים רק כי אחרים עושים. אני מנסה לצאת כמה שיותר מהבית אבל זה ריגוש זמני ואני שוכח מהכל וכשאני חוזר הביתה הדיכאון נוחת חזרה.
קיימים בי שני צדדים, צד אחד חברתי מאוד שאוהב להכיר אנשים חדשים ולדבר ולצאת והצד השני שאני ביישן מאוד ואין לי כוח לראות אף אחד ומעדיף להסתגר בבית. לדוגמה בתחילת הטירונות הייתי נמרץ להכיר את כולם ולדבר ולהצחיק, אך אחרי כמה ימים פשוט התחלתי לשתוק ורציתי לברוח מכולם.
אני מאוד מאוד רוצה להרגיש מה זה אהבה וחוויות מיניות, כפי שאתם מבינים אף פעם לא הייתה לי חברה והנושא הזה מעיק לי, לא יודע איך לגשת לכך מכיוון שבחיים לא היו לי ידידות אפילו. אף בחורה לא תרצה להתקרב למישהו משעמם בלי תחביבים שאין לו בשביל מה לקום בבוקר. הכל מעגל שלם. איך אני מכיר חברים אמיתיים שיגרמו לי לקום עם חיוך בבוקר? ואיך אני יכול לפתח קשרים עם בחורות? איך מתחילים הכל מ0 בגיל כזה מאוחר ? אני מרגיש שאני נולד מחדש ואני צריך עזרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות