היי. קודם כל אני רוצה לפתוח בזה שזאת הפרידה השנייה המשמעותית שלי. אני יודעת שאני מאוד צעירה ושיש לי עוד המון מה לעבור אבל עדיין, כואב לי.
התאהבתי בבחור אחד, שלא ציפתי שזה יקרה איתו. נתתי את כל כולי לקשר הזה. כל הזדמנות שהייתה לי הצעתי שניפגש, הקדשתי זמן לשיחות ובעיקר התאמתי את עצמי לפיו.. לפי הסדר יום שלו מכיוון שהוא תמיד היה עמוס. תמיד הרגשתי שאני נותנת יותר, רוצה יותר, מבקשת יותר... הייתה פגועה ומאוכזבת כל הזמן. על כך שאנחנו גרים כל כך קרוב אחד לשנייה ולא נפגשים מספיק, שהוא היה מבטל לי המון פעמיים, מעדיף להיפגש עם חברים ואפילו לא הכיר אותי למשפחה. הוא מאוד ביישן וזה היה הקשר הראשון שלו. לקחתי את הכל בחשבון ואני אפילו העזתי ושיניתי את המצב והפכתי את הידידות לזוגיות. בסופו של דבר לא יכלתי להכיל את זה ונפרדתי ממנו, בכאב רב. הרגשתי שהוא התאמץ ומנסה אבל הוא לא היה במקום הזה. לקראת הפרידה היחסים בנינו הלכו ודעכו.. הוא היה בקשר טוב עם ידידה שידעתי שהוא מדבר איתה הרבה יותר משאיתי ושהיא תתאהב בו.. בסופו של דבר, שבועיים לאחר הפרידה הוא איתה. כואב לי, אני יודעת שאני לא יכולה לכעוס ולצפות שהוא לא ימשיך בחייו מכיוון שאני נפרדתי אבל עדיין, זה לא מכבד את כל מה שעשיתי למענו ובאמת שעשיתי המון. איך ממשיכים?, איך עוברים לפרק הבא אחרי אכזבה כל כך גדולה? אני בטוחה שרוה הקוראים עבר חוויה דומה לשלי.. אני אשמח מאוד אם מישהו יכול לשתף אותי בסיפור שלו ובדרכי התמודדות. בתודה גדולה מאיה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025