לכאורה יש לי הכל אמא שהחלימה מסרטן,אח קטן ממני אבל בריא וחכם,
אבא שעובד קשה כנ"ל לגבי אמא וגבר בחיי שאכפת לו ממני ולי ממנו.
אבל אני נכשלת בכל מה שקשור למצוא עבודה,אני מלאה במחסומים בלי שם,
רק אל תגידו "טיפול פסיכולוגי" הייתי שם ודי אני לא חוזרת לזה שוב מספיק.
בנוגע לחברות אין ממש למרות שחברה שלא ראיתי 3 שנים מתקופת צבא,
מאוד רוצה שניפגש וכאלה אבל היא גרה רחוק וזה דורש כסף ונסיעות.
הבעיה העיקרית שלי היא האנשים היקרים מסביבי שיודעים על המצב,
אני לא יכולה לדבר איתם על כלום עכשיו אמא,אבא ואח הם תמיד ישארו.
לגביו אין משהו ידוע מראש במיוחד שהלוואי והייתי כמוהו בעניין עבודה ולהתמיד,
אני חושבת יותר מידי,האנשים אחרי צבא לא באמת יש לי סבלנות בכנות.
ויש לי רצון ללמוד אחרי שעשיתי הפסקה אבל הכל קורה מאוד מאוד מאוד לאט,
ואני תכף מגיע למצב שאני משקרת לגבר רק בשביל שלא יהיה לו קשה יותר.
כי סוג של אני מתישה אותו נפשית,מעייפת כי הוא לא רואה שדברים משתנים,
ואחרי השיחה הרצינית שהייתה לנו,לא רוצה יותר שייכנס לזה עד שאני יסתדר.
אז כן אומרים "אם הוא איתך בתקופות הכי קשות אז בטוח ראוי לטובים ביותר",
אבל יש לי את היכולת לבחור איפה להכניס אותו כי גם לו יש קשיים בחיים.
בקיצור כל מה שאני רוצה כאן שיהיו אנשים שהיו במשברים ואו שתקו או ניסו,
שאולי לקח להם יותר משנה ומסביבם גם התקדמו כבר וגם אפילו עלו יותר.
יש כאן אנשים/נערים שיכולים להזדהות עם הכתוב???
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025