היי שמי הילה. אני אקצר ואגיע לעניין, אבל שתדעו שהסיפור מתוסבך ממש ופשוט אני מותשת מדי ואני לא מצליחה לישון מרוב דמעות ועצבים.
עם הזמן, אחרי נתק ארוך מאוד מהחברה בערך בגיל החטיבה (הייתי מכורה לאינטרנט ועולם וירטואלי , ובנוסף נידו אותי בבית ספר) איבדתי כישוריים חברתיים שהייתי אמורה לרכוש וזה הביא אותי למצב של די חסרת אופי...אני לא יודעת אם זה לחץ או פגם שיש בי (עד כדי כך המצב קשה לי ונמשך שאני מתחילה לחשוב שיש לי פגם אישיותי) אני פשוט לא מוצאת מה להגיד מול אנשים, זה פשוט שהמוח נכנס למצב של שיתוק ואני לא יודעת למה.. אני רק מחקה אחרים וחוזרת על משפטים שלהם, זה פשוט כאילו אני מאבדת את האופי שלי ואני כבר לא יודעת אם יש לי כזה..
זה נורא, העולם שלי צר כמו נקודה, אני לא מאחלת את הקללה הזו לאף אחד.. לקום בבוקר בלי יכולת לראות את העתיד הרחוק שלך אלא רק עד טווח של "איך אני אעביר תיום הזה"
אני חושבת רק מה יגידו עליי ואיך יראה מה שאני אומרת וזה פוגע לי באיכות החיים המון..
האם זה ניתן לשינוי ? איך מגיעים למצב של רוגע ושלווה וידיעה שאני שווה לאחרים ? אני חושבת שהחרם והנידוי שעברתי והדיכוי של המשפחה שלי (חינוך נוקשה והרבה עונשים שלא איפשרו לי להתפצח ולטעות ולגלות את עצמי והעולם) הביאו אותי למצב הזה של רגשי נחיתות והרגשה שאני שווה פחות מכולם. זה אשכרה ככה, וזה עצוב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות