סובלת מדכאון מתמשך ובעיות חרדה כל החיים, רוצה לצאת מזה, מה לעשות?

החיים שלי נורא קשים,נתחיל מיזה שכשהייתי קטנה ישר בגן ראו אצלי משהו שונה וכל שנותיי בבית ספר שלחו אותי לטיפולים ואיבחונים,כל מאבחן אמר משהו אחר ככה שעכשיו אני מיקבץ אבחנות אחד גדול..כל החיים העיפו עליי הגדרות עד שכבר אני שונאת הגדרות,אני שונאת שאנשים שופטים אותי לפי הגיל שלי יש לי חרדה משתקת שקשורה לגיל מגיל 18,בגלל הציפיות של החברה וכל מיני דברים (יש לי על זה תאוריה שלמה) בכיתה ג סבלתי מטריכלומניה הייתי תולשת שיערות עקב אוסידי(אובססות)
בכל מקרה הפסיכולוגית אמרה שיש לי הפרעת איישות גבולית,למרות שחשבתי שזה אספרגר אבל לקחו אותי לאיבחון כללי
אז עכשו לוקחים אותי לאיבחון של אספרגר כי רוצים להיות בטוחים באבחנה.
נכון שהגדרות זה לא משנה במידה מסוימת,אבל זה חשוב כדי לדעת איך לעזור לי.
אין לי חברים כבר 3 שנים,עברתי לפני שנה פרידה קשה מהאקס שאותו הכרתי באינטרנט
קשה לי עם זה כבר שנה עברה ואני לא מפסיקה לחשוב עליו יש לי חרדת נטישה.אני נמנעת מסיטואציות חברתיות כי קשה לי עם אנשים ואני מפחדת מהם כי הרבה זזמן לא בייתי בחברה ושכחתי מה זה. שתי ההורים שלי חולים ואבא חולה מאוד.הם פרודים

אני סובלת מדיכאון מתמשך,נסייתי לפגוע בעצמי כמה פעמים כי לא ידעתי איך להעביר את הכאב,עברתי טרוואמות שהייתי קטנה,יש לי חרדות,הריקנות שאני מרגישה רק מתמשכת מצד אחד אני מרגישה שיעמום גדול ורצון לעשות משהו עם זה מצד שני מאוד קשה לי ואני רוצה להישאר באיזור הנוחות שלי ורק לישון כל היום..
אני לא בעד כדורים פסיכאטרים.ניסיתי.
אני עובדת עכשיו כדי לקבל סל שיקום
הייתי בטיפול cbt,פסיכולוגים,טיפולים באומנות,ועכשיו dbt.
יש לי המון המון תחביבים ,פעם אהבתי את החיים היום אני מתוסבכת מידי ורק סובלת בחיים,כל היום במיטה סובלת המצבי רוח שלי משתנים אבל בתקופה האחרונה בעיקר דיכאון,אני חווה את העולם כשחור לבן .
יש לי משפחה טובה בעיקר אמא מושלמת שעושה בשבילי הכל. אבל עדיין זה לא מספיק הריקנות והבדידות לא מפסיקים להשתלט עליי..אני רוצה לצאת מיזה,אבל אני מלאה בחרדות ומחשבות על העתיד ועל העבר והמוח שלי לא נח לרגע
אומרים לי שאני נראת טוב ואני חכמה אבל מה זה שווה עם כל מה שאני עוברת??
יש לי תמיד הרגשה שאני רוצה לכבוש את היקום להיות הכי מכל הבחינות ומלצות את עצמי,אני לא מסתדרת בעבודות קשה לי להתמיד. אבל ניסיתי מקומות הכי הרבה זמן שהחזקתי זה שבוע,כן עשיתיד דברים בחיים וכן העזתי יש לי 12 שנות לימוד למרות שכל יום נלחמתי על להגיע לביתספר סבלתי מחרדות ומצבי רוח..ועדיין אני צריכה להשלים בגרויות
אין לי מוטיבציה אני מנסה להחזיק את עצמי רבל באמת סובלת אני לא יודעת איך לקום מיזה