אהלן.
אני והבנזוג כבר יותר משנתיים ביחד וגרים ביחד. הוא עזב את עבודתו לאחר של כמעט 3 שנים והתחיל לחפש עבודה.
בתקופת הסוף של העבודה אמרתי לו שחשוב לי שיקח את הנושא הזה ברצינות ושאני יעשה הכל כדי לעזור לו למצוא משהו מתאים/לפחות לזמן הקרוב.
אישרנו אחד לשני את זה שאמריה שכל מה שקורה לכל אחד משפיעה על השני ושזה חשוב לנו.
הוא בן 33 אחרי לימודים שלא מעוניין לעסוק בתחום.
הוא מראה קצת אדישות לחיפוש , גם למשהו זמני.
הוא לא עושה עצירה גם כדי לחשוב מה הוא רוצה כרגע בחיים, הפסקה, חישוב מסלול מחדש, משהו???!?!?
אני מנסה לא להיות שיפוטי ולשם תמיד את האגו בצד בהצלחה אבל כבר גדלים לי תחושה שהוא מתחיל לגלות תחושה של לוזריות... (לא יוצלח)
זה מדכא אותי לחשוב ככה ואני יודע שאני מייצר את זה לעצמי אבל בואו הוא חלק מהחיים שלי שאני מרגיש שלא מבריא את עצמו.
מה לעשות?
הרי אני לא רוצה שנגיע לשלב הזה שצריך להוציא כספים כמו שכ"ד ופתאום הכל נהיה יותר קשה ודורש יותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות