אני על הקצה ומחשבות אובדניות לוקחות עלי שליטה. להכיל את מה שעובר עלי?

אני מרגיש שהגעתי לקצה שוב ואני לא יודע מה לעשות, אני לא מסוגל למצוא שום פיתרון אחר שאני מעוניין בו או מסוגל ליישם כדי להשתפר ולמרות שאני ככ רוצה להאמין שיכול להיות יותר טוב אני עדיין מאמין יותר שאני אהרוס את עצמי שוב ועל הדרך אפגע באנשים שמסביבי.
אין לי אף אחד שאני קרוב אליו מספיק כדי לדבר איתו על שום דבר שעובר עלי וכבר התרגלתי להעמיד פנים שהכל בסדר ולרוב אני מסוגל לזייף את זה עד רמה שאני מאמין גם לעצמי אבל זה חוזר להתפוצץ לי בפנים.
כל מה שאני מכיר ב4-5 שנים האחרונות זה לברוח ולהטביעה את כל הצרות שלי בשימוש שגרתי בסמים קלים וקשים דבר שלקח כבר שליטה על חיי ונוטל חלק עצום בתפיסה שלי לגבי המציאות, לקח חלק גדול בתפקוד היום יומי שלי וגורם לי נזק כלכלי.
רק בחודש האחרון הפסקתי לעבוד, יצא שנאנסתי כדניצלו את מצבי כאשר הייתי במצב שכרות ו״סטלה״ מקלונקס (כדורים אנטי פסיכוטים שאין לי מרשם אליהם ואני חוזר להתפטות וליטול במנות קיצוניות) נדלקתי על אלאסדי מעל 6 פעמים, אמדיאמאיי מעל 5... עברתי תאונת דרכים יחסית קשה בה יצאתי בשלום (יחסית) ומי שהיה איתי ברכב נפצע קשה ממני משמעותית (מצבו כרגע טוב ברוך השם) ויש לומר שעד עכשיו הייתי בטוח שהתאונה לא השפיעה לי על ״הראש״ בכלל אבל טעיתי שוב ובגדול (אני מרגיש שהסמים גורמים לי לאבד אחיזה מוחלטת במציאות ובמעשים שלי ולא נותנים לי להבין מה הרגשות שלי לגבי אירועים) אם זה לא מספיק חזרתי לקשר הרסני מהעבר עם בת זוג. קשר בו עשינו אחד לשני הרבה נזק. בפעם אחרונה שהייתה בינינו אינטרקציה לא אינטרנטית הייתי תחת השפעת אסיד ויצא שקצת רבנו. מספר שעות אחרי זה כשכבר חיזקתי את המנה והורדתי מעט מהחרדה בעזרת אמדיאמאיי שמעתי מחברים משותפים שהיא נטלה מנת יתר מכדורים וכרגע נמצאת במצב שהיא ״ישנה״ (סכנה מוחשית למוות ואו לתרתדמת) ופשוט התעלמתי מהסיטואציה ריגשית לגמרי למרות ההשפעה הפסיכולוגית החזקה שהייתה לזה על הראש שלי בפרט ובמיוחד במצב הרגשי והפסיכולוגי שלי בזמן השפעת הסם. אני פיקח לחלוטין עכשיו כבר כמה ימים (אחרי מעל לחצי שנה שמלבד לאסיד האמדי והכדורים אין יום בו אני לא מעשן כמות מכובדת של גראס ושותה) ואני לא מסוגל להפסיק את השדים שבראש שלי. הכל חוזר אלי במכה, סיוטים, הזיות ממשיות, אני מוצא את עצמי נבהל מהצל של עצמי (תרתי משמע) מחשבות שווא, הפרעות שינה. אני בהתקפי זעם חריפים ולא מסוגל להשתלט על עצמי, רוצה להרוג מישהו או להרוג את עצמי, אני מקבל פלאשבקים שחוזרים לי לסיטואציה בה הרכב מתגלגל הצידה במהירות ואני עף ממנו החוצה (דבר אותו לא זכרתי בזמן התאונה עצמה ואפילו אחריה וחזר לי רק עכשיו) אני לא יכול להפסיק לבכות או להתעצבן, אני שונא את עצמי וכל מה שאני יכול לחשוב עליו זה הרצון פשוט להתמסטל ולברוח או פשוט לסיים עם הכל ולתת לעצמי לשים סוף לסבל והפחד הזה ולהתאבד. אני יודע שכדאי לפנות לפסיכיאטר (אני לא מטופל בשום צורה כבר הייתי על סף אישפוז בעבר במצב שפל וסירבתי וברחתי מזה כמו מאש) אבל אני פשוט לא מסוגל לעשות שום דבר כדי לעזור לעצמי, אני רק חייב שמישהו יראה את התמונה שלי מהצד ומקווה אולי שגם יש פה מישהו שיש לו משהו להגיד שיגרום לי לחשוב ולראות אחרת מהמציאות האימתית שמצויירת לי בראש. אני יודע שזאת חפירה רצינית אבל זה רק חלק מהאירועים ש״חוזרים״ אלי ושולטים לי על הראש ופשוט אין לי אף אחד בכלל לפנות אליו. אני תמיד מוקדף בהרבה ״חברים״ שכבר נראה משפיעים על מצבי לרעה, פוגעים בי, לא שם כשאני צריך, לא נותנים כתף, לא לוקחים אותי ברצינות ותאמת... איך אפשר לקחת אותי ברצינות כשככה אני מתנהל...
מעבר לזה הם עצמם לא במצב מנטלי בריא ותקין בעיניי.
אני כבר כמה ימים לא יוצא מהבית, לא אוכל אני בחרדות שיאאאאא לגבי העתיד, לא רוצה למות אבל עוד פחות רוצה להיות לבד ואפילו פחות רוצה לחיות. איבדתי שליטה ואני לא יודע מה לעשות. מה לעשות?