טוב אז שלום לכולם...
אז נתחיל בזה שאני בודד. אני מניח שלכל אחד יצא לחוות תחושת בדידות בחייו אבל אצלי זה משהו אחר. .. זו בדידות מתמדת, מצב קבוע שלא משתנה . אני פשוט לא מרגיש שייך תמיד מרגיש אחר ופיזית אני לבד לרוב(כמו עכשיו למשל במקרה... ). בעברי היו לי חברים אבל במבט לאחור לא באמת התחברתי לאף אחד. בכל מקרה לצערי הבנתי שעקב המצב הזה של הניתוק אין לי ממש נורמות חברתיות והכישורים החברתיים שלי ממש על הפנים ...לא הייתה לי חברה אף אחת לא תזכור אותי כראשון שלה בצבא אף אחת לא התגעגעה אליי בנות לא רצו לשבת לידי בכיתה....
חוץ מזה זו תקופה מאוד עמוסה , הכל משתנה כל כך מהר ... החלפת מסגרות -עבודה פסיכומטרי . ואין כבר את הקרקע להכיר חברים לחיים כמו בעבר(אנשים גם פחות מחפשים את זה לכולם החברים מהתיכון ;צבא... )ואני ממש מרגיש לבד בעולם הזה . אני יצא החומה . אנשים עוברים על ידי ואני שקוף אין אף אחד בעולם שאני יכול לחוש אליו קרבה ... אני לא נפגשתי מעולם עם ידידות כל התיכון היה הצקות ובדידות..
והאמת שאני אשכרה עוד 6 וחצי שנים בן 30!. מי היה מאמין שהזמן טס ככה ו 6 שנים זה כלום. .. איך יראו החיים שלי כמבוגר בודד שלא טעם מטעם הנעורים , שלא השתלב שהיה אבוד כל חייו שיש לו משפחה שהוא לא מחובר אליה? לחיים אין תמיד סוף טוב , אני מפחד להגיע לשם. אני מאוד לא רוצה, מצד שני אני מרגיש שזה לא בשליטתי שהחברה מקבעת אותי כשקט והמוזר הווירדו ולאף אחד לא איכפת...
מה הטעם בחיים כאלה?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות