קצת רקע: אני נשואה פלוס2 בנות .הזוגיות שלי מקרטעת כבר שלוש שנים(לפני שהתחתנו היה קצת יותר טוב , אבל לא בהרבה) בעלי לא נמשך אליי בשום צורה ולאט לאט זה הפך להיות הדדי, דבירנו כמה פעמים הוא אמר לי שהוא יתחתן איתי בגלל האופי והלב שלי,אבל לא נמשך אלי . הוא לא יוזם מין, לא מחזר אחריי-בקיצור פריז'ר . ולכן במשך הזמן גם לי ירד לי ממנו .
והמצב הפך להיות הדדי, שלמה עם זה .
תמיד בתקופת החגים אני מוצפת רגשות- בעלי לא אוהב לארח אנשים ואין לנו כל כך אצל מי להתארח -זה אומר שנהיה דיי בודדים בחג, אני כן אוהבת לארח ולחגוג את החגים. וזה רק מוסיף על המצב הרעוע ביחסים שלנו שממילא כבר קיים כל השנה. ניסיתי לדבר איתו ולהציע לו חלופות והוא לא מוכן לשמוע. דיי נשבר לי מהזוגיות הזאת, אני מרגישה שאני לא מקבלת את מה שאני רוצה וזקוקה לו, פיזית, גופנית ונפשית. רק שיש לי ילדים ממש קטנים (מתחת לגיל 5) וברור לי שאני לא יהיה מסוגלת לחיות איתו לנצח כשהמצב ככה. אבל אני לא יודעת מה לעשות, יש לי ילדים והתמונה יותר מורכבת האם לחכות? לא לחכות? להתגרש ?לא להתגרש? האם לחכות שהילדים יגדלו? אשמח לשמוע עצה גם מימי שעבר סיטואציה דומה לשלי.
ביקורות לשמור במיגרה.
אודה לכם מאוד
על כל עצה או תובנה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות