אתמול בלילה נפרדנו, אולי בגלל שזה טרי, אני לא מרגישה ככה,
הוא האדם היחיד שאי פעם העזתי לסמוך עליו, ואיך לא -רק לו סיפרתי על הפרידה. וגם אחר כך על כמה שזה כואב.
בכיתי כל הלילה, והתעוררתי בלי כלום.
אפילו לא געגוע.
ברור שחסר לי לשלוח לו הודעה (הוא שלח לי הבוקר "בוקר טוב", החזרתי לו שדווקא לא..) או להתקשר.
הסיבה שנפרדתי ממנו, היא שהרגשתי שיש בנינו פער מחשבתי יותר מדי גדול, הוא תמים ולאומד עכשיו את הדברים הבסיסיים, כמו מה המשפחה שווה או על אמונה ועל לסמוך על עצמו וללמוד שאפשר לקבל ביקורת.
כל פעם שהוא מנסה ללמוד משהו, אני זאת שנפגעת.
וכל פעם שאני 'מעבירה ביקורת', הוא חושב שאני נגדו. אמרתי לו שהוא אולי חושב שאני גורמת לו להיות קטן, אבל אני מנסה לגרום לו להיות הכי גדול! ואם הוא חושב שאני נגדו, כנראה שאנחנו עושים טעות רצינית.
הרגשתי שהקשר הורג את מי שאני, שאני כל כך עסוקה בו, עד שאני כבר לא מבינה מה זה לאהוב.
ולמרות הכל, כשאני מסתכלת לאחור, אני רואה כמה עברנו בשנה האחרונה, איך התקדמנו ביחד.
אני לא רוצה לחשוב שזה נגמר, אולי מה שנכון לנו הוא להיות ביחד ולבנות את עצמנו מזה, כמו שעשינו עד עכשיו.
אבל מצד שני, קשה לי להיות כל כך פגיעה ממנו, אולי מרוב אכפתיות (?) אבל זה מרסק.
אני יודעת שהאהבה היא תהליך, והיא לא באה בקלות, אלא אחרי עבודה קשה -כל אחד על עצמו, ושנינו ביחד.
ואולי עכשיו כל מה שתיארתי הוא משבר, ואני צריכה להיות לצדו?
למה הוא חשב שאני נגדו?
למה הוא לא יכול להתבגר? להבין ולהשכיל ממה שאומרים לו..
אולי כל מה שהולך עכשיו, בסך הכל הפסקה?
ואני, האחרונה שמאמינה בהפסקות. מה, כשנתחתן בע"ה -יהיה קשה, אז נפרד?
אז למה לא להיות לצדו עכשיו?
אני צריכה את השקט שהוא בשבילי, ואת החבר והאדם שאפשר לסמוך עליו.
אבל למה זה נראה מגומד ליד הילד שבו, שעדיין לא מבין אפילו מה זה משפחה. אז איך הוא (ואנחנו) בכלל יכולים לחשוב על חתונה?
ליד הילד שהכל עובר לידו בחיים.
ליד הילד שכבר ראה וסבל יותר מדי.
ואיך אנחנו בכלל יכולים לדעת שזה זה?
אולי יום אחד אני אלמד לסמוך על מישהו אחר?
הכל ריק אצלי. ואני צריכה תשובות.
סליחה על החפירה.. אני אשמח לעצות!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות