שלום :)
אז כמו שרשמתי בכותרת, אני ובן זוגי שנה ביחד כשאנחנו לבד זה עם זו הכל מושלם אני מרגישה הכי כיף בעולם הוא מעביר לי תחושה שהוא אוהב אותי ואני מרגישה נאהבת ומאוהבת.
הבעיה מתחילה כשאנחנו יוצאים עם עוד אנשים... בין אם זה לשבת עם חברים או עם המשפחה.. מרגישה שהכל נעלם.. שהוא נהיה שונה פתאום.. אחר, מרוחק ממני.
אחרי כל ישיבה ביחד עם אנשים אני חוזרת בשאלה האם הוא אוהב אותי באמת.
למשל, כשאנו עם חברים בעיקר חברים שלו.. אני מרגישה לא קשורה לא אליו ולא אליהם. הוא יושב ומדבר וצוחק עם החברים ואני מרגישה תקועה שם ומה שהכי מציק לי שהוא לא מתייחס אלי כמו שאנחנו לבד.
זאת אומרת לא נותן הרבה תשומת לב.. לא מרבה להראות חיבה/מגע בכלל. כאילו אנחנו יושבים זה לצד זה בלי לגעת אחד בשני בכלל כמו שאני יושבת עם אחד מהחברים שלו... כאילו זה סתם בן אדם ולא בן זוגי..
וכשאנחנו לבד??? הוא פשוט בן אדם אחר לגמרי... לא מפסיק להראות לי אהבה תשומת לב לחבק והכל פשוט ההפך הגמור.
אני חשבתי שזה נובע מביישנות מול אנשים .. אני כמובן לא מצפה שיבוא וינשק אותי מולם זה גם יביך אותי אם הוא יעשה אז ממש לא.. פשוט שיעביר לי תחושה של ביחד..
בגלל התחושות האלה אני לא רוצה לצאת איתו יחד עם אנשים כי פשוט לא כיף לי ! בגלל זה אני רוצה תמיד להיות איתו לבד. והוא כועס על זה שאני תמיד רוצה להתבודד ולא להיות בח'ברה ביחד עם כולם...
כל פעם אחרי יציאה כזאת אני חוזרת עצובה וממש כואב לי ואפילו עולות לי מחשבות של פרידה מהסיבה הזאת.
אשמח אם תייעצו לי מה לעשות ואולי גברים שגם מתנהגים ככה יוכלו להסביר לי מאיזה סיבה זה נובע ומה יש לעשות כדי לתקן..
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות