כבר תקופת זמן ארוכה אני מרגישה בדידות מתמשכת
שאין לי באמת למי לפנות,להתפרק,ולהישפך.
מחסור באהבה,הכל ריקני מסביבי.
מה זאת אומרת? אני עטופה מלא אנשים מסביבי קרובים ומכרים יחדיו ואני לא באמת מרגישה מישהו שאני יכולה להישען עליו,ליפול עליו,בגלל זה אני דואגת תמיד להדחיק הכל,בשביל לשרוד עוד יום.
בכל מקרה אני חיילת שמשרתת בצבא שבעוד זמן קצר משתחררת.
אז אני אספר קצת פרטים:
יש לי 3 חברות טובות מלפני הצבא
ראשונה יש לי חברה טובה שהקשר בנינו הוא מאוד לבבי ואנחנו אוהבת את האחת השניה מאוד.
אבל כל התקשורת התקצרה,היא אף פעם לא זמינה,או תמיד עסוקה.
שאני כבר לא רוצה להתקשר כי אני מרגישה חופרת.
מה שיוצא שאין בנינו שיחות בכלל.
וזה גם גורם לי להרגיש סוג של מעיקה מסוג ב.
מה שגרם שאני לא משתפת אותה בדברים שעוברים עלי בחיים.
ויש חברה נוספת שבעקבות תקרית מהעבר זה גרם לריחוק זה,הקשר בסדר,לא מעבר.
ויש חברה שלישית שלא מתעניינת ואין תחומי ענין משותפים בייחד אז כך שאין על מה לדבר בכלל.
אני מרגישה לבד.
ויש את המכרים מהצבא,שיש צחוקים אבל לא באמת מכירים את הלב.
זה פיתח בי משהו חסום,שלא משתף,לא סומך על הכל
לא נותנת להתקרב אלי,חשדנות מסוימת,ואמונה שהאדם רק לעצמו.
ויש לי את המשפחה שלי,שהיחסים בין ההורים לא נעימים,וזה משפיע על הבית,כי זה גורם לריחוק ואווירה מתוחה.
אני מרגישה שכל אחד חי בתוך הקליפה של עצמו
ואני צריכה שיסתכלו לתוך הקליפה שלי מבפנים
בשביל להרגיש קצת שייכת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025