היי אז ככה אני שלושה חודשים לאחר פרידה ממישהי שניחשתם נכון כל כך אהבתי , היינו ביחד 9 חודשים וזה היה הקשר הרציני הראשון שלי .
תמיד הייתי חסר ביטחון וביישן ולפני שהכרתי אותה תפסתי את עצמי בידיים והתחלתי להשקיע בעצמי .
להתאמן , להיות יותר תקשורתי עם אנשים , לצאת ממצבי נוחות ובכלל לפתח את עצמי בקטע החברתי ובאמת העלתי את הביטחון והתחלתי לדבר וגיליתי הרבה על עצמי ונהנתי מכל רגע.
עד שנכנסתי לקשר הזה , אהבתי אותה כל כך ובנוסף הייתה הראשונה שלי ואני שלה (שלי אישית זה היה חשוב)
ואחרי הפרידה, עכשיו אני מרגיש בפנים עצוב , פתאום כל המטרות שהצבתי לעצמי נהיו חסרות ערך וניסיתי במהלך ה3 חודשים האלה שוב ושוב לחזור למסלול אימונים , פסיכומטרי (הגיע בתקופה הכי קשה לי ) ואני אפילו ללא עבודה .
אני מרגיש שנפגע לי הביטחון עקב הפרידה הזאת , זה באיזשהו מקום הוריד אותי לריצפה ואני לא מראה את זה לאף אחד וכבר שמעתי מה שיש לכולם להגיד אלף פעם והבנתי אבל לי שום דבר לא עוזר.
אני יוצא בסופשים קצת להתפרק ואני בכלל לא נהנה ומשום מה חוזר יותר ממורמר מכשיצאתי.
אני לא שמח , לא כיף לי כרגע בחיים אפילו עצוב ואני מחפש משהו "להיאחז" בו.
בתקופה לפניה הייתי באותו מצב הרי , לבד אבל מאושר והאושר זה להסתפק.במה שיש לך וזה פשוט בראש אבל במצב הזה פתאום אני לא מצליח להגיע לזה וכל יום שעובר אני מתרחק מזה ויותר רע לי.
לרוב אני גם לא נרדם, מכל המחשבות בעיקר דאגות מה יהיה בעתיד ועדיין קצת עליה שהיא אגב עם חבר והמשיכה בחייה בקלות.
וללמוד ? גם זה בקושי בראש שלי עכשיו אני מנסה את המקסימום שלי אבל אני יודע שאני יכול הרבה הרבה הרבה יותר וזה עוד יותר הורג אותי.
מכל נפילה שלי בחיים קמתי יותר ויותר חזק , הפעם אני אפילו לא רואה אור בקצה המנהרה.
עצות התקבלו בברכה, בא לי להתחיל שוב להנות גם מהדברים הקטנים בחיים.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות