מעולם לא הוצאתי מהפה את הצמד "קשה לי"!
אולי זה החינוך ש"תהיי גבר".. בכי זה לחלשים/אין קשה יש מאתגר..
קשה לי!
רע לי!
כל היום עסוקה ברדיפה אחרי ריגושים והנאות רגעיות ללא סיפוק.
ממציאה שאני נהנת וכיף לי אבל בפנים נשרפת או אולי כבר שרופה.
אין בי נשימה.
חיה לבד, מוכתבת עלי פי תכתיבי האחרים.
רוצה להאמין! רוצה להיות כמו שחינכו אותי!
אבל אין בי כלום ושום דבר.
אין לי דרך, תלושה.
לא יודעת מימיני ומשמאלי.
ומוצאת עצמי יורדת ויורדת ותוהה ומבולבלת.
רגעים משתגעת עם עצמי ורגעים שפויה.
כלפי חוץ הכל סבבה החיים מאירים פנים- זו המסיכה.
וכל לילה הולכת לישון אבודה, מחבקת את הכרית והשמיכה ולא יודעת מה.
מה יהיה, מה יקרה. כאילו הכל רע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות