שלום רב, לפני שאני עולה פה למשפט וגוזרים עליי גזר דין בגלל הכותרת המזעזעת אשמח אם כן יהיה מי שיוכל להבין אותי ולתת עצה טובה,אני זקוקה לזה.
אוקיי אז נשואה מעל שנתיים ומהחתונה מנסים להכנס להריון (ראשון) ,אני עם בעלי שבע שנים בסך הכולל . אני לא יודעת להסביר מה קורה לי בזמן האחרון...אולי זה השפעה של התקופה הקשה שאנחנו עוברים? בכל זאת שנתיים של אכזבות על בסיס חודשי,כל חודש התרסקות מחדש לאחר עוד ניסיון שכשל,עוד תקווה שהתנפצה,עוד טיפול שלא צלח ...בנוסף בתהליך הזה הסקס גם מאבד מכל מה שהוא אמור להיות והופך להיות נטו לניסיון הזה ולפי התאריכים שהרופא אומר לנו להתייחד בהם.... הבעיה שלי מכרסמת בי בחודש האחרון פגשתי מישהו במכון כושר,כל פעם שאני מגיעה אני מתפללת שהוא גם נמצא וממש מחכה לרגע ששוב נדבר ,המשיכה אליו בוערת בי כשהוא מדבר אני מחזיקה את עצמי שלא להסתער עליו...חשוב לציין שאני מאוד אוהבת את בעלי והמחשבה של לבגוד בו ולפגוע בו פשוט קורעת אותי מבפנים אני מכריחה את עצמי מיד להתנתק ו״לחזור לשפיות״ כי מה שקורה לי זה לא אני ורחוק ממני. אבל זה חזק ממני ואני ממשיכה לחשוב על אותו בחור ולדמיין את הפעם הבאה שאראה אותו..אני בעיקר מפחדת שאני לא מפתחת רגשות אליו (כי אני מוצאת את עצמי חושבת עליו מלא במהלך היום) וממש מקווה שזה נטו משיכה מינית...יש למישהו תאוריה מה עובר עליי ואיך לצלוח את המשבר הזה בשלום? בלי לפגוע באף אחד
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות