מאז התיכון תמיד הייתה לי חבורה של חברות שתמיד עשינו הכל ביחד... מאז שסיימנו תיכון התפצלתי מהם כי פחות התחברתי וכבר נהיו לי חברות אחרות. בצבא כמובן פיתחתי חברויות לאורך כל השירות אבל אז שהשתחררתי החלטתי לטוס לחול לתקופה ומאז הייתי שם כמעט שנתיים. רוב החברויות שהיו לי התנתקו ולא בכוונה זה פשוט קרה.. כל חברה וחבר במקום אחר בחייו חלק עברו עיר חלק לומדות וחלק פשוט גרות עם החבר או מטיילות..
אפשר להגיד שרוב החברות שהיו לי בצבא ולפני מפוצלות ורובן כבר לא גרות בעיר שלי ומאד קשה לחזור לקשר ככה.
עכשיו שחזרתי לארץ, חזרתי לקשר עם כמה מהחברות אבל זה קצת שונה ושוב לא כולן בעיר שלי.
דרך עבודות זאת הדרך היחידה כמעט כרגע לפתח חברויות חדשות מבחינתי ויצא לי כבר דרך עבודה אחת להכיר חברה מדהימה רק ששנינו לא נשארנו באותה עבודה ועכשיו אני בעבודה אחרת שבה פחות יש לי אפשרות להכיר אנשים חדשים בגילי...
אני חוששת שעשיתי או אני עושה משהו לא בסדר
אני באמת לא יודעת מה לעשות ואני ממש רוצה חבורה ולא גדולה של חברים חדשה(העיקר האיכות) שתהיה לי פה איתי פשוט כי זה חסר וזה כיף.
עם כל הטיולים שעשיתי הכרתי כ"כ הרבה אנשים וקשרים שהסתיימו אבל בסופו של דבר רובם היו מחול ולא נמצאים איתי כאן בארץ..
אני קצת מתבאסת שלא עשיתי טיול בדרום אמריקה (ככה זה נראה שכולם מכירים חבורות וחברים לחיים..)
עשיתי טיול קצת שונה ובמקומות אחרים...
מאמינה שזה קצת מאוחר ופחות רלוונטי לעשות עוד טיול אבל הכל פתוח....
המטרה שלי עוד שנה לצאת מהעיר שלי וללמוד אולי גם בחול.
אני באמת לא יודעת מה אני צריכה לעשות כדי לצאת מהמצב הזה ומההרגשה המגעילה הזאת שנכנסה בי פתאום.
חייבת לציין שהתחושות האלה התחילו ממש עכשיו
עד עכשיו תמיד טיילתי והכרתי אנשים אז זה לא הפריע לי כנראה.
עכשיו אני מרגישה צורך רציני לחברות אמיתית וארוכה ולא משהו זמני או תלוי מקום...
תעזרו לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות