בעלי מאונן במקום לשכב איתי. איך חוזרים לזוגיות בריאה?

אני עם בעלי כבר כמעט 4 שנים ונשואים כשנתיים. התקופה הזו הייתה לי לא קלה בכלל, אחרי שנה של נישואין ובעודי בחודש רביעי אבא שלי נפטר, נכנסתי לשמירת הריון והתבשרתי שעם הלידה אאבד את מקום עבודתי. למרות כל הקשיים האלו, בעלי היה העוגן שלי, הרים אותי ותמך בי בכל. לפני שמונה חודשים ילדתי נסיכה מהממת אבל מאז היחסים שלנו התדרדרו ממש.
מבעל תומך שגרם לי להרגיש כל כך אהובה ונחשקת פתאום הרגשתי שבעלי לא נמשך אליי. הקטע האבסורד הוא שבגלל ששמעתי שקשה לזוגות לחזור לשיגרת חיי המין שלהם אחרי לידה העדפתי לקפוץ למים וישר שהרגשתי שאני מסוגלת, אחרי כמעט חודש, שכבנו לראשונה אבל דברים לא חזרו לעצמם. מלשכב כמעט כל יום אלא אם קרה משהו יוצא דופן היינו שוכבים פעם בשבוע ולפעמים אפילו לא. בהתחלה התעלמתי, ואז, משהו כמו 3 חודשים מהלידה העליתי בפניו בעדינות את הנושא והוא אמר שבאמת פחות יצא כי הוא מאוד עייף בגלל העבודה (עובד בכוחות הביטחון וזו באמת עבודה קשה אבל עבד בה גם לפני אז לא הבנתי מה השתנה). חיכיתי קצת ולפעמים הייתי מעלה את הנושא בקטנה אז שמשהו כמו חמישה חודשים אחרי לידה שוב שאלתי אותו והפעם, למרות שהאמנתי באמונה מלאה שאין מצב שבוגד בי העליתי בפניו את החשש הזה כי פשוט לא הבנתי מה קרה, מאדם מאוד מיני פתאום לשכב בקושי אחת לשבוע זה לא מסתדר, אני אדם מיני ואחת לשבוע ממש לא סיפק אותי אז לא הבנתי מה קרה ובנוסף זה גרם לי לחוסר ביטחון מוחלט גם כי בחיים לא עלתה לי לפני המחשבה על בגידה, גם כי כמובן אחרי לידה לא ממש חזרתי למראה הקודם שלי והכל פשוט גרם לי להאטם יותר, לא ליזום וגם כשכבר שכבנו, להיות פחות משוחררת ואקטיבית.
ככה עברו עוד חודשיים עד שלפני שבועיים התפוצצתי, אמרתי לו שאני לא מאושרת בחיי הנישאים ושוקלת להתגרש, שאני לא מסופקת לא מינית ולא ריגשית. הוא אמנם הורה טוב ומשתדל גם לעשות את חלקו בבית עד כמה שמתאפשר לו עם העבודה אבל אני מרגישה שאיבדתי אותו כחבר וכבעל. הוא כל הזמן טען שזה ממש לא זה ורק העבודה אשמה ומצידו להתפטר העיקר שנשפר את חיי הנישואין ושאני והקטנה הכי חשובות לו. החלטתי לתת צ׳אנס ובשבוע שאחרי הוא לקח יומיים חופש, הלכנו למסעדה, קנה פרחים ובאמת השתדל, גם שכבנו אבל לא כמו פעם, שכבנו עם מבוכה לפחות מצידי שאני מרגישה שאני מכריחה אותו להיות איתי. אחרי היומיים האלו הניסיונות נפסקו, שוב 18 שעות שאני בבית מחכה והוא חוזר, מתקלח והולך לישון ואני מוצאת את עצמי בוכה בלילה לבד.
אתמול נשברתי שוב והערתי אותו לפנות בוקר, רבתי איתו ממש ואמרתי דברים קשים, שהוא לא מתפקד מינית ושאני רוצה להתגרש ולמצוא מישהו שיעשה אותי מאושרת. הריב נמשך עם הצהריים שהוא הלך לעבוד. בערב הוא חזר מוקדם כדי לנסות להשלים אבל אז גילה לי שמאז הלידה הוא מספק את עצמו. הוא אמר לי שרק עכשיו נפל לו האסימון שזה בעצם מה שהרס לנו את חיי המין ושמעכשיו הכל ישתפר. אני כמובן בהתחלה לא רציתי לשמוע כלום ורק רציתי שיצא מהבית, הזדעזעתי!!! לא מעצם המחשבה שבעלי רואה מידי פעם פורנו ומביא ביד, אני אדם די ליברלי והפורנו לא עד כדי כך מפריע לי, מה שמפריע לי זה שאני הייתי בחדר השני, זמינה ויותר מזה- מזמינה.
הוא טוען שזה כדור שלג שהתחיל בחודש הראשון ללידה שלא שכבנו ואז היה עוד חודש שהקטנה נרדמה עליי ולא התאפשר ממש וכך זה הפך לו הרגל לפני עבודה בבקרים ובערב כשחזר הביתה לא יזם כי פשוט סיפק עצמו בבוקר.
כל כך התעצבנתי וכבר החלטתי שהוא עף מהבית, הוא לא רצה לצאת ואמר שהוא נשאר איתי ועם הקטנה ושבלעדי ו אין לו כלום. השארתי אותו עם הקטנה והלכתי בעצמי הייתי חייבת לקנות סיגריות (לא עישנתי משני הפסים שבישרו הריון). הוא נלחץ והתקשר לאמא שלי סיפר לה שרבנו, אז עכשיו בכלל בלגן למרות שהיא לא יודעת את הסיבה וחושבת שזה ריב כי הוא עובד הרבה. בגלל שהיא באה נכנסתי הביתה, הוא ישן בסלון, אני בחדר לא נרדמת ולא יודעת מה לעשות. מרגישה נבגדת, מרגישה דחויה, גם נגעלת מהמחשבה שחודשים הוא רואה שזה כבר כואב לי ולא טרח לעשות עם זה כלום. פשוט לא יודעת מה לעשות.
מה עושים מפה? מתגרשים? משפרים? איך חוזרים לזוגיות בריאה אחרי כל זה??