נפרדתי ממנו אבל אני נורא מתגעגעת, אולי הייתי פזיזה מדי?

הייתי בזוגיות שנמשכה כמעט חצי שנה,הכרנו דרך ההורים שהם חברים.
הבן אדם מדהים,קשוב,מכבד,חכם נורא ופשוט כיף להיות בחברתו אבל הבעיה הייתה שהראש שלו מאוד ילדותי ובחיים לא הייתה לו חברה וזה התבטא במלא דברים שהיו פוגעים בי,כל הזמן הייתי מדברת איתו על זה כי לא מיהרתי לסיים את הקשר,
הייתי נורא סבלנית איתו כי באמת הוא היה בן אדם טוב אבל אחרי המון שיחות בפועל הוא לא שינה כלום.
אם זה להזמין אותי לבית שלו,לקידוש אחרי שהוא נמצא מלא בבית שלי ומוזמן לארוחות הוא לא היה מזמין וכשדיברתי איתו על זה הוא אמר לי שלא נוח לו בבית שלו כי קידוש אצלו זה לאכול ואז כל אחד לחדר שלו.
אבל פשוט לדעתי זה לא תירוץ כי בתחילת הקשר הוא כן הזמין אותי וזה התבטל בגלל משהו שההורים שלי ושלו עשו ומאז הוא לא הזמין אותי.
הוא בצבא וכשהיה חוזר לא היינו עושים שום דבר יחד מבחינת יציאות,היינו כל הזמן בבית ואני אחת שאוהבת את הבית אבל לפעמים צריך מידי פעם לצאת.
שידברתי איתו על זה הוא פעל ליציאה פעם אחת וזהו לא השקיע בזה יותר.
בנוסף להכל הוא בא ממשפחה נורא מבוססת,קרה,מרובעת,ומשעממת ולכן הוא גם כזה והיה לי נורא קשה להוציא ממנו חום,תקשורת,פתיחות דרך אגב לא הצלחתי כי לדעתי הוא לא יודע מה זה תקשורת בזוגיות, לא הייתי מרגישה שאני יכולה לבוא ולשפוך לו את הלב שלי בסוף יום.
הוא מגיע ממשפחה מאוד קרה ולכן גם הוא בן אדם קר וזה מתבטא בהתנהגות שלו אלי אם זה להניח עליו את הראש ולא לקבל בחזרה ליטוף או כל דבר אחר,אם זה להרגיש ממנו דאגה,
למשל הייתי אחרי עקירה בשן וישנו יחד ובבוקר אמרתי לו שאני הולכת לרופא כי נורא כואב לי והוא שאל אותי באיזה שעה וועניתי לו שב11 והוא פשוט ענה לי אה טוב יש לי זמן לישון והוא פשוט המשיך לישון..אני יודעת שבתכלס אין לו מה לעשות אבל ציפיתי שהוא יקום ויהיה איתי אולי ינסה להסיח את דעתי מהכאב אבל קרה ההפך וזה ממש פגע בי.
ערב לפני גם היו לי את הכאבים אבל פחות והוא בא אלי רעב ונזכר ב2 בלילה וקמתי עם הכאבים שלי והכנתי לו אוכל כי אין דבר כזה אצלי,ככה גם לימדו אותי! זה כל כך פגע בי! ווכשדיברתי איתו על זה הוא הבין להתחיל לדאוג אבל לא הרגשתי שזה בא ממקום שהוא באמת דואג הרגשתי שזה בגלל שאמרתי לו תדאג לי וזה פשוט לא עובד ככה אם זה לא בא בטבעיות איך זה יבוא פתאום? אני טועה?
הייתה לו ידידה נורא טובה בתיכון שכמעט היה בניהם משהו בתיכון אבל לא קרה ולקראת הצבא הם התרחקו טיפה ותמיד היא שאלה אותו לה הוא לא שולח לה הודעות ומתחילת הקשר שלי איתו חשדתי בה אבל לא דיברתי עד שהיא פעלה והשתמשה בו בנושא אחד כדי לעצבן אותי והשיחות שלהם בווצאפ היו עם מלא מחמאות וחיוכים ולבבות שפשוט דיברתי איתו על זה והוא הציע להתרחק ממנה בגלל שזה פגע בי והרגשתי שהוא נורא מתבאס מהעיניין ומרגיש פיספוס,לכן שאלתי אותו מה הוא מרגיש לגבי זה כי לא רציתי שהוא ירגיש שאני כופה עליו לעשות משהו שהוא לא רוצה והוא אמר לי שבאמת הוא לא רוצה שאני יפגע מהנושא כי הוא לא מרגיש אלייה כלום(לא אומר שהיא לא מרגישה)ולכן הוא יתרחק ממנה טיפה וזה בסדר כי זה לא חשוב לו.
אחרי כמעט חצי שנה של כל הדבר הזה החלטתי שאני נפרדת ממנו דרך אגב שאבא שלי ואמא שלו דיברו אחרי הפרידה ואבא שלי הציע לגשר אמא שלו אמרה שאין צורך כי הבן שלה מושלם ושהוא עשה מעל ומעבר בשבילי(ככה גם הבן שלה טוען) ושידברתי איתו הוא פשוט אמר שהוא לא מבין אותי ולמה אני נפרדת ממנו בפתאומיות ומה שאני אומרת זה הגזמה ובנוסף אמר לי שהוא אפילו "הקריב את ידידה" בשבילי כשפועל הקשר שלהם לא היה קרוב והוא בעצמו אמר שלא בא לו לשלוח לה הודעות ובעיקרון זה הדבר שפגע בי
אני כן אוהבת אותו, ניפרדתי ממנו לא שלמה אבל ידעתי שזה הדבר הנכון בשבילי אבל עדיין עוברות לי חשבות בראש שאולי פיספסתי בן אדם טוב כי הוא כן היה כזה ולא מרגיש לי שאמצא בחוץ,אולי הייתי יותר פזיזה אולי הייתי צריכה לתת לזה עוד זמן ו"ללמד" אותו יותר אני לא יודעת מה לעשות האם צדקתי באיך שפעלתי?