היי
לפני כמה חודשים הכרתי בחור בגילי שעל פניו יש לו נתוני פתיחה מרשימים כמו השכלה גבוהה, שירות קרבי, תחומי עניין, וגם חיצוניות מושכת. הבעיה היא שהוא חי עם הפרעה נפשית שגורמת לו להתנהג כמו רובוט. הוא נתון למצבי רוח משתנים, מן תלישות כללית כזו, מעוט קשרים חברתיים. בקושי מחזר ואם כן אז בצורה מוזרה ולא נורמטיבית, הוא משדר המון חרדה למרות שאני מנסה להרגיע ולאזן אותו כמה שאני יכולה. יש תקופות שהוא נעלם לי, מכחיש ולא מתנצל, בונה לי ציפייה ואז מרסק אותה, לדוגמא הוא רומז למה הוא נמשך אצלי ומה בא לו שנעשה אבל בפועל, ברגע האמת הוא נבהל, נסוג, חוזר בו ובורח. קשה לו לתרגם את עצמו ואת המיניות שלו למעשים. הוא מתחמק מאינטימיות בתירוצים להרוויח זמן. למרות שזה צפוי, כל פעם אני נשארת מתוסכלת, מבולבלת ופגועה שהוא כובל את ידיי, ונשבעת שזו הפעם האחרונה שאני חוטפת ריקושטים ממנו. אין לי מושג מה מושך אותי אליו בצורה כזאת שקשה לי לוותר ולחתוך. ברור לי שכל הנורות האדומות נדלקו פה ושכנראה הקשר הזה חסר תוחלת ויתפוגג עם הזמן, כי אני אמשיך לשמוע הרבה 'לא' עד שאשמע 'כן' אחד קטן ומפוקפק ממנו, ואם בכלל. אני לא מנסה לעשות אידיאליזציה, ברור לי שהוא סובל (ואולי אפילו יותר ממני), אגב, לפי הדרך היחידה והמוזרה שהוא מבקש להגיע לפורקן (ולא אפרט כאן), לא פעם חשדתי שאולי הוא עבר טראומה. נמאס לי מההתנהגות שלו אליי, למרות שהוא אומר שזה "לא אישי", האם זה להכניס ראש בריא למיטה חולה לדעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות