בן אדם שהפך עם הזמן לידיד מאוד טוב שלי, ברמה שיכולתי לישון אצלו כמה ימים בלי לחשוש ולהתבייש אפילו, ואני מתחילה להתערער
הוא עבר פרידה נורא קשה לפני שנתיים בערך, והוא הצליח להתגבר עליה לא מזמן.
הוא סיפר לי שהוא הכיר מישהי ושיבח אותה כמה שהיא נפלאה ויפה והיום הם אמורים לצאת.
אני מאוד מפרגנת לו וכל כך שמחה שהוא המשיך הלאה, אבל באיזה שהוא מקום אני עצובה ומבואסת..אנחנו ידידים מאוד מאוד טובים, ברמה שאמא שלו מחשיבה אותי כבת שלה ואני נמצאת אצלם כל שישי שני.
אחרי שהוא סיפר לי עליה פתאום הרגשתי צביטה כזו למרות שאני באמת הכי שמחה בשבילו בעולם, ואני גם לא חושבת שיש לי רגשות אליו...מישהו יכול לעזור לי להבין מה עובר עליי ולמה? תודה מראש לעונים.