כבר הרבה זמן נורא קשה לי, שנה שעברה הייתי בדיכאון- לא הלכתי הרבה זמן לבית ספר, סגרתי את עצמי בחדר ובקושי יצאתי. אשפזו אותי במחלקה פסיכיאטרית, וזה היה הדבר הכי טוב שהיה לי! רציתי שישחררו אותי לפנימייה, אבל חזרתי הביתה ועברתי בית ספר. אני ממש אוהבת את הבית ספר הזה, אבל רע לי בבית, אין לי קשר טוב עם ההורים שלי- אף פעם לא היה לי. אבל עכשיו, אחרי האשפוז, אני מרגישה נורא. היה לי טוב שם, היו לי חברות בפעם הראשונה, היתה לי פסיכולוגית שיכלתי לדבר איתה וכל כך אהבתי אותה (זה לא שאין לי גם עכשיו, אני פשוט משקרת לה כל פגישה...) אני כל כך לא רציתי לצאת מהמחלקה הזאת. נכנסתי עם דיכאון ויצאתי עם אבחון מפגר לחרדה, ההורים שלי מכניסים לכל משפט שני שלהם שיש לי חרדה וזה לא נכון. בזמן האחרון אני רציתי/ניסיתי לסיים את החיים שלי, אבל עצרתי את עצמי. אני מרגישה שהחיים שלי הם לא חיים יותר. אני לא יודעת מה לעשות! אני כן רוצה לחיות, אבל לא כשאני סובלת, אני מרגישה נורא... מה אני יכולה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025