שלום לכולם,
אני הגעתי לכמה תובנות בחודשים האחרונים. אני שנאתי את עצמי והמראה שלי כל חיי, אבל מלבד זאת, אני גם לא פיתחתי שום עולם פנימי עשיר ואישיות בגלל שהייתי עסוקה לבכות כל הזמן ולחשוב כמה רע לי וכמה אני מכוערת. אני הבנתי שלשקר לעצמי בכל הקטע הזה של "אהבה עצמית" לא ילך וזה רק גורם לי להרגיש רע יותר. אז במקום זאת חשבתי על חלופה- לפתח את העולם הפנימי והאישיות שלי כך שגם עם כל הכיעור אני אהיה בנאדם שאני כן מאוד אעריך.
אני יודעת שאני צריכה לקרוא ספרים, לראות עולם, לחשוב על על דברים ולפתח אותם אבל אני לא מוצאת בזה עניין. אני לא מתעניינת בכלום וקשה לי להכריח את עצמי לקרוא, אני לא סקרנית לדעת מה קורה בעולם עדיין בגלל משבר קיומי שהבנתי בו ששום דבר לא באמת משנה וכולנו נמות (נכון שבגלל זה באמת כדאי לחיות- כי מה זה משנה אנחנו כבר פה, את הרונספט אני מבינה אבל אין לי רגש פנימי שמתחבר אליו). מה שגם אין לי שום תחביבים כי באמת שהייתי עסוקה שעות על גבי שעות כל יום ב10 שנים האחרונות בלבכות, לדמיין עולם מקביל שבו אני לא מכוערת וכל מה שאני רוצה קורה שם, ולראות מלא סרטים וסדרות. אין לי כוח לקום מהמיטה, ואין לי כוח לעשות כלום. אני רוצה להיות בנאדם חכם שלפחות כיף לדבר איתו אבל אני חסרת ידע בעליל ואין לי שום כישורי חברה, אפילו ליצור משפטים נורמליים אני לא יכולה (אני קצת מגמגמת/ממלמלת).
אני לא בנאדם אובדני, רק דכאוני ואני יודעת שאין לי ברירה אם אני לא רוצה להישאר בדיכאון כל החיים שלי ואולי גם להיות במערכת יחסים יום אחד. איך אני ממשיכה מפה? יש לכם רעיונות איך למצוא מוטיבציה בחיים ולהשקיע?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות