בגיל 14-16 סבלתי מאנורקסיה הייתי בגובה של 1.60 במשקל של 39 קילוגרם.
גורמים רבים ניסו לעזור לי, אם זה המשפחה ואם זה מכונים מיוחדים ופסיכולוגים.
בסופו של יום, עליתי במשקל, בצורה של בולמוסים והעלייה הייתה מהירה, הגעתי למשקל של 56 קילוגרם ועליו הצלחתי לשמור, אך נכנסתי לדיכאון עמוק והתעייצתי עם פסיכיאטרית שהביא לי כדורים והעלתה לי את המינון עד שהגיע לרמה שעזרה לי מאוד.
אני מנסה לשמור על אורך חיים נכון ובריא, אוכלת מסודר, ועושה הרבה ספורט,אך לאחר שהתגייסתי נאלצתי להפסיק עם הכדורים כיוון שלא הייתה לי את הגישה לפסיכיאטרית שלי, למרות שעשיתי את ההפסקה בהדרגה עדיין חזר אליי הדיכאון אני מפחדת לחזור למעגל הזה, קשה לי יותר לעשות ספורט כי הצבא הוא מסגרת מתישה בפני עצמה, ואני נתקלת בבולמוסים כל סופש כשאני מגיעה הביתה והם מחזקים את תופעת הדיכאון.
לפנות לקב״ן זו לא אופציה מבחינתי, אני מאמינה שאוכל לפתור את הבעיה בעצמי, אבל איך אפשר להפסיק להתעסק כל כך במראה החיצוני? איך אפשר לגרום לזה להיות נושא היום שלי? איך אפשר להפסיק עם הבולמוסים? אני רוצה לחיות את החיים ולאהוב את עצמי, וזה אבן שאני לא מפסיקה להיתקע בה.
אשמח אם יש לכם איזה שהם עצות עבורי, אני באמת כבר אבודה, ואין אף אחד קרוב אליי שיוכל להבין את הנושא.
תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות