כבר תקופה ארוכה אני מנסה להבין מה עובר עליי.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני מתמודדת עם דכאונות, עם תקופות שלמות שהן כבויות מבחינתי.
אך מאז שהכרתי את בעלי יש לציין שהרגשתי שיפור משמעותי. הוא עזר לי להתרחק מהמקומות שהכאיבו לי ועזר לי להיות ניידת, עצמאית והוא תמיד שם בשבילי.
אני מרגישה שהוא עושה כל כך הרבה במקומי מתוך נסיון להקל עליי כשאני בעצם לא ממש מצליחה לתפקד.
אני לא מגדירה את עצמי כרגע בתקופה של דכאון אבל בו זמנית מלבד לעבוד אני לא מסוגלת לעשות כלום. אני אקום בבוקר ואמרח על הספה. אני פשוט לא מסוגלת לקום או להזיז את עצמי עד שאני ממש חייבת.
אני מקנאה באנשים האלו שמסוגלים לקום עם שמחה בבוקר ולעשות מלא דברים וסידורים. מרגיש לי שכל מטלה שיש לי לעשות לוקחת לי נצח רק בגלל הזמן שלוקח לי לשכנע את עצמי לעשות אותה.
אני באמת כבר לא בטוחה אם זה הדכאון או שאני פשוט עצלנית בטירוף...
מה אני יכולה לעשות אחרת כדי שאוכל לתפקד כמו כל אדם רגיל, לנהל בית ולהיות אישה יעילה ותומכת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות