כן
בגיל 18 ירדנו עם כמה חברים לאילת. בלילה לפני אחרון מצאתי את עצמי באמצע הלילה במקום שאני לא מכירה, עם אנשים שאני לא מכירה, ערומה. התפכחתי ומיד נסעתי עם החברים לבית חולים. משם למשטרה. אלה שהיו שם נחקרו גם. מרוב לחץ מהמשטרה והפחד של מה יחשבו עליי סגרתי את התלונה.
גם היום, אחרי 6 וחצי שנים אני לא זוכרת כלום, בדגש על כלום, מאותו הלילה. אני לא יודעת אם זאת הדחקה של התת מודע, אבל ניסיתי פסיכולוגים וניסיתי לדבר על זה עם מי שהיה שם- ועדיין אין לי תשובות.
בבדיקה בבית חולים אכן קיבלתי תשובה שהייתה חדירה.
עוד רגע תתחיל ההתיישנות.
הכאב והתקפי החרדה שאני עוברת על בסיס שבועי רק מדאיגים אותי ואני יודעת שאני אתחרט אם לא אפתח את התיק מחדש.
עברו מעל לשש שנים, אני לא יודעת איפה נמצאים אותם האנשים שהרסו לי את החיים ואני רוצה שהם יזכרו כל יום בשארית חייהם את זה שאני סובלת.
רוצה לדעת אם אפשר לפתוח מחדש תיק שאני סגרתי. האם כדאי לצאת למאבק הזה בדינת ישראל שמנרמלת עברייני מין?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025