הי.. אני וחבר שלי 4 שנים יש לנו תקופות טובות ותקופות פחות טובות וזה רלוונטי וברור שזה יהיה ככה לכל אחד
אבל מרגישה בזמן האחרון שלא טוב לנו גם בעיניין שבקושי נראה את אחד השני בצבא זה מקשה עלי בעיקר..
אנחנו רבים הרבה ומתווכחים הרבה על כל דבר קטן זה הופך לוויכוח וכבר נמאס
לא אשקר המחשבה להיפרד עולה למוחי אבל לא רוצה להיפרד אני אוהבת אותו
בטח תכתבו אם לא טוב לך אל תשארי אבל יש רגעים טובים.. אבל גם קצת אין לי אומץ להיפרד קשה לי העיניין. לא מסוגלת להיפרד
אני בדילמה ואני בדיכאון וכל הזמן חושבת על זה לא רוצה להיפרד ממנו אבל יודעת שיהיו ויש הרבה קשיים שאי אפשר להתעלם מהם
אני חושבת שאני חסרת ביטחון בגלל זה..
וכניראה בגלל זה אני אפסיד ואסבול
אין לי אומץ ואני גם בכלל לא רוצה להיפרד פשוט קשה לנו לפעמים ואנחנו רבים הרבה ואני חייבת לדבר עם מישהו אין לי עם מי
אמא שלי ולי יש קשר טוב אבל אני לא רוצה לשתף אותה בבעיות שלי ושל חבר שלי זה שלי ושלו ואני לא רוצה שהיא תחשף למה שקורה בנינו.
אין לי חברה בכלל אין לי חברות אין לי את מי לשתף
אין לי כסף לפסיכולוג לדבר איתה
אין לי את מי לשתף ואני כל הזמן אוגרת ואוגרת בבטן
את חבר שלי אני משתפת בהכל אבל בריבים שלנו אני רוצה לדבר עם מישהו כדי לפרוק לבכות לדבר על היחסים בנינו אבל אין לי עם מי אני תקועה ובודדה ועצובה וחסרת ביטחון ואין לי אף אחד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות