הפרידה הכי קשה שהייתה לי בחיים! איך להתמודד?

הי.
אז, היינו שנתיים יחד.
ביום שהכרנו - התאהבנו.
אהבה ממבט ראשון?
אולי.
והכאב לב הכי גדול שהיה לי (והיו לי כאבי לב,
BELIEVE ME!)

אז הכל היה מדהים. באמת.
בעיקר התחושה שלי כשהייתי איתו.
אני יודעת שגם הוא הרגיש ככה.
או שהכל היה אשליה - איין לי מושג (!!) אני מבולבלת כל כך...

לאט לאט התחלתי לשים לב כמה הפערים ביניינו משמעותיים כל כך. בעיקר בבגרות הנפשית.
בגלל שאנחנו כבר בני30 פלוס לא רציתי לשחק משחקים והחלטתי שאני נותנת מעצמי מעל ומעבר , עם הלב הכי פתוח שרק אפשר.
ראיתי עתיד בינינו.
הענקתי, דאגתי, טיפחתי, ייעצתי, הקשבתי, תמכתי, אהבתי - באמת נתתי מכל הלב שלי ואפילו יותר. ואצלו? אצלו שמתי לב שאהבה היא נטו במילים, במעשים לא כל כך. כי הוא פשוט לא ידע אף פעם מה זה להעניק למישהי בזוגיות אמיתית בלי תנאים ולתת מהלב.
כאילו לא ידע איך לפנק ולדאוג לאישה, ממש כמו ילד..
לאט לאט התיסכולים שלי עלו והתחלתי להיות קטנונית וממורמרת.
עד הריב האחרון שהיה ממש ממש מכוער ושבר את כל מה שהיה בינינו.
כל התסכול שלי עלה ופשוט התפוצצתי.
אמרתי דברים מכוערים כל כך ... התנהגתי באגריסיביות
ובגסות.
הסתובבתי עם תחושת אשמה כל כך גדולה והרגשה של מפלצת שלא מתאימה לאישיות שלי כי אני באמת אדם של נתינה ואהבה , והלכתי להתנצל בפניו ולבקש ממנו לתת צ’אנס לתקן את מה שנהרס.
הוא קיבל את הסליחה שלי אבל היה מאוד מבולבל ופגוע ולא רצה שנחזור. הוא לא אמר את זה באופן חד משמעי, הוא אמר שהוא אוהב אותי כמו שלא אהב מעולם ושהוא פוחד שנחזור ויהיה לנו רע שוב...

הזמן עבר אנחנו פרודים כבר חודש וקצת.
כל החודש הזה הוא שלח הודעות כל יומיים בערך כתב שהוא מתגעגע ולא מדמיין את החיים שלו בלעדיי.
ואני אמרתי לו שהוא זה שבחר בפרידה הזאת שאני התנצלתי ורציתי לתקן.
הוא אמר שהוא רצה לשחק אותה קשוח מולי בגלל זה לא נתן לי תשובה חד משמעית שנחזור וכשאמרתי לו שוב, בוא ננסה, אם יש אהבה זה אפשרי. הוא עוד פעם היסס. בטענה שכרגע זה לא אפשרי.
אמר שהוא פוחד, שהוא ממש פגוע ממה שקרה.
שניינו בכינו בטלפון ואני אמרתי שאם פרידה אמיתית אז אנחנו מנתקים קשר לחלוטין. הוא לא רצה אבל אמר שהוא מבין אותי.
נתקתי אותו בכל דרך טכנולוגית אפשרית רק כדי שלא תישאר לו גישה אליי. ועדיין הוא ניסה לתפוס אותי כמה פעמים ולא עניתי, פשוט כי ידעתי שלא יהיה לו מה להגיד לי וזה רק יבלבל אותי יותר.
כבר שבוע שהוא לא ניסה ליצור קשר, ויתר ...
ואני מרגישה שהלב שלי רק נשבר יותר..
אני לא ביקשתי את הפרידה הזאת.
רציתי לתקן.
והוא היה מסובך ומבולבל מדי ובלבל אותי.
הייתי חייבת לנתק אותו. לא נשארה לי ברירה.
אבל זה כל כך כואב !
כבר חודש שאני מסתובבת עם כאב חד בחזה שלא עובר לי. תחושה חנוקה וחסרת משמעות... השמחת חיים כאילו לא חוזרת.. אני עצובה כל כך.. מרגישה שנטשו אותי ברגע האמת...
מרגישה שהוא שכח אותי :(

יש פה מישהו שבאותה סירה איתי כאן?
אולי מישהו שעבר משהו דומה ויכול להראות לי את ה״אור שבקצה?״

תודה לכם
❤️