אז כך, הסיפור שלי לא כל כך קונוונציונלי אבל ההייתי במערכת יחסים שהייתה בחלקה משלט רחוק וחלקה בארץ. היו תקופות שהוא בא לבקר אותי בזמן שההייתי בתקופה משלט רחוק (הוא לא ישראלי).
נפרדנו בקיץ שעבר... סיבת הפרדה נבעה מאי רצונם של ההורים שלו שיהיה עם בחורה ישראלית... הם כבר הרגישו עד כמה הקשר הזה אינטנסיבי והציבו לו אולטימטום להפרד ממני... חשוב לי לומר שהוא כרגע חי על חשבון הוריו ובא מרקע משפחתי לא קל שמאוד משפיע עליו בכל הקשור אליהם.
אני חושבת שהוא גם נפרד ממני בגלל כל האי נעימות שקרתה עם ההורים שלו... הוא הבין עד כמה זה פגע בי שכבר לא ידע איך לאכול את הסיטואציה הזאת.
הוא אמור להיות בארץ... לומד כאן.
בכל אופן, ההיינו שנה וכמה חודשים ביחד ואהבתי אותו מכל הלב והנשמה. אנחנו לא בקשר מרגע הפרידה...
עברתי תקופה נוראית - אבל עדיין, אני מרגישה שאני כל כך אוהבת אותו מעומק נשמתי, ממש התמסרתי אליו.
אין לי מושג מה קורה איתו, אני חסומה מכל מקום ... הקשר הסתיים בצורה מאוד לא יפה.
אני רק יכולה להגיד בצורה החלטתית שהייתה בנינו אהבה מאוד גדולה וכבוד הדדי אחד לשני.
ידענו לפרגן, לעזור ותמיד לתמוך אחד בשני... ההיינו מעבר לבני זוג גם החברים הכי טובים.
ראיתי בו את כל מה שרציתי בבן הזוג שלי... הוא היה החבר הראשון שלי - ואני עדיין מרגישה שמכל הבחורים שהכרתי עד היום... אף אחד לא גרם לי לחוש את החיבור שהרגשתי איתו.
לא רציתי לחוות קשרים נוספים עתידיים כשההייתי איתו למרות שהוא היה הקשר הראשון שלי... ידעתי שאני מאושרת לצידו - הרגשתי לגמרי שזה האדם שאני ארצה לבלות איתו את שארית חיי.
אני לא מסוג האנשים שמחפשים להכיר ולנסות עוד ועוד.. החלום שלי זה להכיר את השותף שאוכל יחד איתו לעבור הכל יד ביד... את הפרטנר שלי לרגעים טובים וטובים פחות.
אני לא יודעת איך להתמודד עם התחושה הזאת...
אני רק יודעת עד כמה הוא אהב אותי ועד כמה אני אהבתי אותו והוא חסר לי מאוד בכל היבט... הוא ממש נכנס לי ללב - הוא יקר לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות