היי,עברתי שינוי מאוד גדול בדפוסי התנהגות בגיל 23 למדתי להכיל , להיות חזק,לבחור נכון, לשלוט בכוחות שלי ובאש שלי, להיות מאוד מאוד מדוייק לגבי החיים שלי והכוח להשפיע טוב , אבל לקראת סוף התהליך קרה לי משבר שהביא אותי לנסיגה ,נפשית רוחנית חומרית , התחלתי להקשיב לקרובים שחולים בדיכאון סמוי אך לא זיהיתי את זה , ובעקבות מפגשים של אמת דרך מערכות יחסים עם נשים מאוד מיוחדות ( ואני מדבר על נשים בסגנון של לא אחת למיליון אלא אחת למיליארד ) זיהיתי את הפוטנציאל הגבוה שלי אבל כבר הייתי בנסיגה של שקיעה בדיכאון בחיי מותרות בלהזיק לנפש לגוף ולנשמה (אני אדם יותר מידי עמוק) , היום אני נמצא בקיצון השני , מהרהר על מה יכולתי להיות אם לא הייתי מוותר.כי אני יודע שזכיתי לתהליך עמוק שמרבית האנשים לא מוצאים בכזה דיוק, האכזבה והכאב שורפים אותי כל יום קצת, אני נמצא במקום שחונק רגשות וחלומות, ורוצה לסיים עם זה . לא ממקום של חולשה , כי נמאס לי . אני לא רוצה חיים נורמטיביים ולא ראוי להם כרגע אפילו, איבדתי דברים יקרים מידי,מהסוג שבלתי ניתנים להשגה , רק בגלל שדבקתי שדפוסי התנהגות של עבר, אני לא בן אדם של אמצע, ואני נמצא כרגע באזור נוחות שסוגר עליי , אני חושב לסיים את חיי, לפחות להפסיק את ההרס הזה.
חש כפוי טובה למציאות שזימנה לי מתנת שינוי מהפכני שכפרתי בה.
אני רוצה לשנות ולעשות דברים גדולים מאוד , אך זה רחוק ממני שנות אור
במציאות כבר טבעתי בכל הרע שיש לעולם להציע ,וזה נראה לי שכלום אינו שווה.
אשמח לדעה,דיבור,או מחשבה שיש לכם על זה.
אם יש למישהו מילה בעניין אשמח .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות