יש בעיה שמטרידה אותי כבר כמה שנים. יש לי פנים של ילד טוב ממש והרבה פעמים אני נתקל באנשים שאומרים לי את זה. אז מצד אחד אני שמח שאני כזה בגלל שברגעי הצורך אנשים באמת מאמינים לך ולא חושבים שאתה משקר להם או בא לעשות רע. למשל אם שכחתי תעודה שמקנה לי הנחה או הסתבכתי עם השערים ברכבת והרב קו עושה בעיות.
מצד שני, אני חושש שכשאנשים רואים בי "ילד טוב" ברושם ראשוני הם חושבים שאני אדם אפור ומשעמם, חנון כזה שרק לימודים חשובים לו ומתקן אנשים בעברית (אני תלמיד טוב אבל הלימודים זה רק חלק מהחיים שלי ולא כל החיים). אנשים כאלה מעצבנים גם אותי ולא הייתי רוצה שיראו בי ככזה. באיזהשהו מקום זה גם פוגע לי בגבריות כי חנונים הם לא בדיוק אלפאמייל או מאצואים.
אני יבהיר שאני מאוד רחוק מהחנון הסטיגמתי שעולה לי בראש כשאומרים אתזה: אני בחור יפה, מתאמן בחדר הכושר, אני מטייל, שוחה, משחק ביליארד. אני מאוד חברותי ודיי קולני בסביבה שנוחה לי. אני מאוד שובב בכל מה שנוגע לסקס מסיבות ואלכוהול (אני גיי אז הרושם של ילד טוב משחק קצת לטובתי). ניסיתי לשפר את המראה להקנות לו מראה קצת ערסי אפילו עם בגדים, שרשרת, תספורת, סידור של הזקן... זה עוזר במעט אבל עדיין רוב האנשים תופסים אותי כבנאדם שגרתי אעפ שאני לא מרגיש שגרתי בכלל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות