אמיתיות, התחברתי!
אהלן
אני בן 28, ואני עצוב כל החיים שלי (אפילו בינקות הרופא אבחן שאני מקבל דיכאון מרדת הערב). כמובן שלא בכל רגע של כל יום, אבל כאילו עצב הוא מצב הבסיס שאני לפעמים חורג ממנו. הכי קשה לי עם הבדידות, יש לי חברי ילדות אבל אנחנו כמעט שלא נפגשים עקב המרחק הגיאוגרפי, וגם הם מספקים אצלי חלק ממש קטן מהצרכים הרגשיים (בעיקר החלק שצריך להתמסטל ולצחוק).
היו לי מערכות יחסים (לא בשנים האחרונות, אני הולך ונסגר עם השנים) אבל אף פעם לא אחת "טובה", כזאת שהרגשתי שאני באמת משתף את עצמי, אלא תמיד "סיפקתי" לבחורה את מה שחשבתי שהיא תמצא ראוי, בעיקר מהפחד שאם תראה אותי במלואי היא תברח מהר. הפחד הזה נובע בעיקר מאיך שאני מרגיש שאני מתקבל אצל אנשים, כאילו אנשים רוצים אותי רק איזה שהוא מרחק, ואני צריך לכבות מלא צדדים באישיות שלי כדי שהמרחק הזה ישמר.
מה שאני רוצה לדעת זה איך (ואם בכלל) אפשר לפתוח את עצמך?
כל היכרות שעשיתי אחרי גיל 16+- הרגישה כמו היכרות שטחית להחריד, גם עם אנשים שאני כן מדבר וחולק איתם (יש לי ידידה מהלימודים שאנחנו יחסית מדברים פתוח) אני לא מרגיש שאני באמת מתחבר, אלא שוב, הם יכולים לקחת ממני רק את הצדדים שהם צריכים, ואם אני אנסה להכניס עוד צדדים של האישיות שלי זה רק ירחיק אותם.
כמו שציינתי אני הולך ונסגר עם השנים, אני מת להכיר בחורה שיהיה לי טוב איתה ואולי השם ירחם (אני חילוני ד"א) להקים משפחה יום אחד, אבל אני מפחד שזה הולך ומתרחק ממני עם כל היתקלות רעה שיש לי עם העולם, ואולי שכבר עברתי את נקודת האל-חזור וכבר גזרתי על עצמי את הבדידות.
ואולי הציפיות שלי מהעולם גדולות מדי, אולי הסוג קשר שאני מדמיין קיים רק בפנטזיות והדרך היחידה ליצור קשרים היא דרך מעטה של זיוף ותוך שמירה על דריכות ועירנות מתמדת (כי אם מרפים, ה"אני האמיתי" יכול לצאת לפני השטח)
אשמח לכל פרספקטיבה שיש למישהו להציע בעניין, ואם קיים כאן מישהו שמגשים (או יודע שניתן להגשים) את מה שאני מחפש אשמח לדעת על זה גם
חג שמח?
תודה בכל אופן
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025