אני אנסה להסביר דברים שמאוד מורכבים אבל כמובן שאי אפשר להסביר במילים, אז אשתדל לשתף אתכם כמה שאפשר במידע הרלוונטי.
בגיל קטן אחותי ואמא שלי התעללו בי פיזית ונפשית קשות, גם אח שלי ואבא שלי וסבתא שלי הכו אותי אבל פחות מאחותי ומאמא שלי.
כשהייתי קטנה אמא שלי הייתה מרביצה לי לתקופות, הכריחו אותי לנגן פסנתר מגיל 5 בלי רצוני, בכיתה ב' אמא שלי הושיבה אותי בפסנתר כל היום ולא נתנה לי לאכול ולשתות והרביצה לי עד שאסכים לנגן, ותמיד הייתי ילדה מורדת אז היא הרביצה לי חזק עם חגורה, למשך הרבה זמן, ואז כשאבא שלי חזר היא ביקשה גם ממנו להרביץ לי.
בקיצור זה היה יום אחד של גיהנום שהרס לי בעיניי את כל החיים, בהשתלשלות אירועים.
אחרי שזה קרה התחלתי למרוד קשות.
אני הילדה הצעירה, אחותי גדולה ממני ב7 שנים ואח שלי ב14, אנחנו משפחה טראומטית עם הסטוריה קשה (שואה, עלייה לארץ וכו'...) ורק אני מהמשפחה נולדתי בארץ, והחינוך שהביאו לי לא תאם את הסביבה לכן תמיד הייתי שונה מכולם וניסיתי להלחם בזה.
התעללו בי נפשית ופיזית, השתמשו עליי בהמון מניפולציות, אף פעם לא התייחסו אליי כמו ילדה בבית, אלא ניצלו את הכוחות שלהם כדיי לחנך אותי, כי בעינייהם הייתי בעייתי (ילדה ישראלית רגילה).
כתוצאה מהיחס של המשפחה אליי פיתחתי הפרעות אכילה קשות, נטייה להתמכרויות חרדות ודכאונות, ופחד מטורף מאלימות, אפילו קטנה.
האמת שאני מרגישה שאני צריכה עזרה אבל מפחדת לפתוח את זה כי זה יפגע לי בחיים, יש יתרון בהדחקה, וטיפול פסיכולוגי יכול להציף הכל ולתת לי מודעות, מה שלא תמיד עדיף במצבים רגישים.
עדיף להמשיך הלאה או להציף את זה כדי לטפל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות