אז אני בן 18 לפני שירות צבאי. החיים שלי במצב האישי לא תמיד היה טוב במיוחד (אבל לא משהו רציני כמו פגיעה עצמית וכולי). היו לי so called "חברים" עד עכשיו שאני מבין שכמעט כולם פשוט נוטשים אותי בלי שום דיבור על זה בלי כלום. פשוט מפסיקים לדבר או מתחילים ללכלך עלי ואני באמת לא מבין למה.
הייתה איזה מישהו שאני הייתי ידיד מאוד טוב שלה כמה שנים ועכשיו שאני מנסה לדבר איתה היא פשוט מסננת אותי במשך ימים ואני התחלתי להבין את הרמז דיי היום (או מתי שהלכתי לבית שלה ברגל ואז פשוט שלחה אותי חזרה בלי בעיה (אנחנו גרים רחוק אחד מהשני), או מתי שקבענו להיפגש במקום מסויים ואחרי שעה שאני מחכה שם אז נזכרים להגיד לי שאי אפשר ושאני אחזור הביתה. ואני כבר מבין את הרמז וזה ממש עושה אותי עצוב ועצבני ובא לי גם לבכות אבל אני לא יכול לעשות את זה כי אני נמצא באמצע עבודה או אפילו באמצע הרחוב וכדומה(יש לציין שפעם אחת בכיתי בגלל חבר אחר באמצע מסעדה בגלל שלא יכולתי לשמור את זה בפנים יותר).
מה שאני לא מצליח להבין שאם אנשים לא רוצים להיות איתי בקשר פשוט לא מדברים איתי ולא אומרים משהו ופשוט זורקים אותי כאילו אני איזה זבל. אני מכבד אם הם רוצים לנתק קשר איתי ואני לא כופה אף אחד לדבר איתי אבל ראבק שיגידו משהו לפחות!! והם גם יודעים את זה אז למה פשוט לא לדבר ולגרום לי לחשוב למה וזה בדרך כלל גורר להאשמה עצמית.
עכשיו גם אני בתקופה ממש רגישה בגלל שקרוב משפחה שלי חולה בסרטן
(ואני רואה שהוא סובל מזה כי בגלל שאני מתגייס עוד חמישה חודשים אני מטפל בו בזמן הכימוטרפיה) והם יודעים את זה אז שציפיתי שיהיו איתי או שלפחות יכבדו את המצב שלי ויגידו לי שהם רוצים לנתק איתי קשר והם פשוט זורקים אותי כאילו אני כלום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות