הכותרת אולי נשמעת ילדותית, אבל אני חייה עם המחשבה הזאת כבר כמה שנים טובות. -תוסיפו לזה את הדאגות הלחצים הפחדים המחשבות השליליות שלא מרפות גם אם אני מנסה להמיר אותן לחיוביות -ותקבלו אדם ממורמר, מתוסכל, נואש ומיואש, שמסתובב בעולם ללא אחיזה במשהו יציב, בודד, וחסר דרך מילוט. אני מודה, אני לא בן אדם קל כשמכירים אותי, אני מאוד דעתנית, יש לי אישיות חזקה, אני עקשנית, ולא חברותית. אני לא מבינה למה אני לא יכולה להיות מישהי אחרת. ואם לא להיות אחרת אז למה השנאה העצמית והמחשבות ששונאים אותי-בטוחה בזה-דרך אגב, אני שופטת אנשים מאחר וזה היחס שקיבלתי כל חיי בלי סיבה.הם לא מרפים ממני. שום דבר לא בא לי בקלות בחיים האלה, אני בן אדם שלוקח לו זמן להתבשל, ועד שאני לומדת את השיעורים הקשים שהחיים מביאים לוקח לי המון זמן יזע ודמעות. אני כל הזמן מנסה לחשוב חיובי ולא מצליחה. כל הזמן אני מקלקלת לעצמי דברים טובים ונדירים שניקרים בדרכי. אני לא מצליחה לצאת מהמעגל הזה של שנאת אנשים, שנאה עצמית, והחרם ההוא מהיסודי מנהל אותי עד היום. מילים כמו: מה שהייה הייה, העבר מת, צריך להביט קדימה, לא עוזרות לי בכלל, ניסיתי פסיכולוגים והם לא עזרו לי בכלל. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך לשנות את זה. איבדתי אמון בכולם. מי שרוצה להגיב לי ולייעץ לי אני אשמח, מי שמעוניין לבקר אותי- שיהייה לו לבריאות. גם אם אני מעוררת בכם אנטיגוניזם- זה לא חדש לי. אין לי שום ציפיות מאנשים. העיקר שפרקתי קצת את אשר על ליבי. ועכשיו אני אכתוב את המשפט הזה שכולם אוהבים לכתוב לסיום כדי כאילו להתנצל שהם בזבזו זמן של מישהו: סורי על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות