אז ככה... יש לי חבר ילדות בגיל שלי שדי שמתי לב אליו בחודשים האחרונים. ההורים שלנו חברים טובים מאוד עוד לפני שנולדנו (אנחנו באותו הגיל). בעיקרון אין לי כ"כ קשר עם בנים מחוץ למשפחה שלי... כאילו קשרים של יותר מהיי וביי. וגם כשבנים מתחילים איתי אני מרגישה לא שייכת ומבוכה.. אבל איכשהו כשאני מדברת איתו - גם אם זה כל כמה חודשים כשאנחנו נפגשים או מדברים בטלפון לעיתים רחוקות, אני מרגישה שמחה ושאני לא צריכה להתאמץ יותר מדי, מרגישה טוב עם עצמי ושמחה לדבר איתו.. תמיד השיחה זורמת, בלי מאמצים. בד"כ כשאנחנו נפגשים עם ההורים יוצא לנו להסתובב ביחד בלי כל שאר המשפחה, להתעדכן, לייעץ, לדבר. אני באמת סוף סוף מרגישה שאני יכולה לדבר עם בן בגיל שלי פחות או יותר בגובה עיניים בלי להיות מובכת ולחשוב על כל מילה שאני רוצה לומר...
עם כל הטוב שבדבר, יש המון קשיים.
אנחנו גרים במרחק של 45 אחת משני וכמו שכבר אמרתי - אנחנו נפגשים פעם בכמה חודשים רק עם ההורים... והבעיה הגדולה ביותר - יש לו בת זוג. ><
אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה לעשות עם עצמי... אני באמת רוצה לשכוח מכל העניין הזה כי לפעמים אני מרגישה שזה הכל בראש שלי, לא פעם ולא פעמיים חלמתי עליו.... אני יודעת שאין שום סיכוי שזה יקרה, לפחות לא בשנים הקרובות- מי יודע מה יהיה אח"כ ;) ולכן אני לא רוצה לחשוב על זה יותר - בכלל !!! כי אני יודעת שכל פעם שניפגש אני יחשוב על זה ויחזור לרגשות האלו- והם ממש שגויים מבחינתי....
בנוסף לזה דיברתי איתו היום בטלפון בנוגע לזמן שיהיה לי לפני הגיוס ומבלי לשים לב יצאתי די ממורמרת בשיחה , איך כן שמתי לב ? הוא אמר לי להפסיק עם המרמור (פ-א-ד-י-ח-ו-ת) בלשון המעטה >< זה ממש מציק לי עכשיו כי זאת ממש לא הייתה כוונת השיחה, שיט. אני בסך הכל רוצה להיות בקשר טוב עם בן בגילי, ויצא שזה הוא ><
בבקשה תייעצו לי מה לעשות ואיך להשתחרר מהברוך הזה ולשכוח ממנו למרות שאני יודעת שבכל מקרה אני אהיה איתו בקשר לעוד שנים רבות :)
תודה ויום טוב ♥
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות