אני מזהירה מראש, לא רוצה שיכתבו לי שהז לא בריא או דברים בסגנון, בבקשה אל תגיבו דברים כאלה, זה רק גורם לי להרגיש רע עם עצמי עוד יותר....
מכל המחלה הדפוקה הזאת הדבר היחיד שיש לי בראש זה מה יחשבו עלי שאספר, אני תמיד הייתי מהבנות שאומרות שצריך לאהוב את הגוף שלך, אבל מבפנים שנאתי את שלי ואני מפחדת שישנאו אותי על זה....
בשביל להבין מה אחרים יחשבו עלי אני יכתוב פה את הסיפור שלי, ואתם תכתבו מה הייתם עושים/חושבים, אז זה הסיפור שלי
נולדתי פגה, מאז שאני זוכרת אני הייתי בתת משקל ובסוף היסודי שקלתי 24 קילו,תמיד שמרתי על אורך חיים בריא, ולא הייתי אוכלת גאנק פוד אף פעם, הייתי עושה אימוני כושר בבית (אני מדברת על גילאים 9-12 בערך) אני רוקדת אז אני גם עושה המון כושר בלי קשר,ואני גם אצנית בנבחרות אתלטיקה, עכשיו שאני מסתכלת על זה תמיד הייתה לי מין הפרעה כזאת שהייתי תמיד אוכלת בריא ועושה ספורט, בשביל להישאר רזה.
גם כששקלתי מתחת ל30 קילו הרגשתי תמיד שמנה מאוד ולא אהבתי את הגוף שלי, הייתי נשקלת כל יום וזה היה נראה לי נורמלי לגמרי.
כשעליתי לחטיבה שקלתי בערך 28 קילו, והבנתי שבנות רזות זה יפה אבל בשביל לביות ״מקובלת״ צריך ציצי ותחת, התחלתי לאכול יותר , ולהפחית בתרגילים, עליתי במשקל הגעתי למשקל בריא וטוב של 38 קילו ובסוף כיתה ז כבר קיבלתי מחזור, הייתי שמחה מאוד, והרגשתי בסדר עם הגוף שלי.
בחופש של כיתה ח עברתי או@נס קשה מאוד בתא הלבשה בחנות בגדים, כמובן נפלתי לדיכאון שגרם לי להשמין ועליתי מ40 ל50 קילו תוך כמה חודשים,
פתאום התחלתי לשים לב לכל דבר קטן שהעירו לי על הגוף שלי, חברים שאמרו לי שיש לי פרצוף שמנמן, אנשים שהעירו לי שעליתי במשקל וזה הוביל אותי לאנורקסיה, ומאז הפסקתי להיות הילדה המצחיקה שהייתי תמיד, והפכתי למחלה.....
אם הייתי מספרת לכם את הסיפור הזה בתור חברים שלי, גברים או נשים, איך הייתם מגיבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות