היי Askpepole.
המצב הוא כזה, לפני חצי שנה נפרדתי מחברה שלי אחרי קשר של כמעט שנה.
השנה הזו הייתה רצופה עליות וירידות, ריבים, כמעט-פרידות אבל גם עם המון אהבה, צחוק ורגעים טובים, הייתי בטוח שהיא האחת שאיתה אני ארצה להתקדם לשלב הבא.
אני לא רוצה לפרט כאן בדיוק מה קרה שהוביל לפרידה מצידי אבל בגדול הבנתי שאני לא סומך עליה מספיק כדי להתקדם איתה לשלב הבא, משפחה, כסף וכו'.. הבנתי שאם אני ממשיך איתה, למרות האהבה הגדולה, אני עלול למצוא את עצמי בקשר שלא מספק את הצרכים שלי(אלו שמעבר לסקס) בעוד שאני מתאמץ ועושה הכל כדי לגרום לה להיות מאושרת.
אני אסכם ואגיד שאני שלם לגמרי עם הפרידה, וכל פעם שהדבר הזה עולה לי לראש אני מודה ליקום שנתן לי כוחות לקום וללכת בזמן שלא חשבתי שאני מסוגל.
לאחרונה החלו אצלי מחשבות של ספק, שאם הייתי סופג קצת יותר, הייתי מוותר, מכיל יותר, אולי המצב היה משתנה, אולי הייתי מצליח לגרום לה לתת מעצמה קצת יותר, אולי בסוף היה נופל לה האסימון איך להתנהג במערכת יחסים.. ברור שזה לא מציאותי אבל זה מה שעובר לי בראש, היא הייתה הטעם שלי ב 100% במראה ובאישיות אבל כבת זוג היא הייתה בעייתית ולא מתפשרת. איך גורמים לספק הזה לעזוב אותי? איך גורמים ללב להשלים עם מה שהראש הבין כבר באותו יום של הפרידה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות