היי, קצת רקע. אני וחבר שלי בשנה של זוגיות, יש בינינו אהבה מטורפת, זוגיות ראשונה ומקווה לא לצאת תמימה בכך שאומר שאנחנו מקווים להמשיך לכל החיים. הוא משרת כלוחם ויוצא שאנחנו מתראים פעם בשבועיים בערך, כשהוא מגיע הביתה אנחנו לא עוזבים אחד את השניה ובאמת רואים ומרגישים כמה אהבה יש בינינו. ניסיתי להתרגל כמה חודשים ארוכים לשגרה החדשה של תלות בצבא, אני עובדת ולומדת, ובכל זאת, השבועות ארוכים והשיחות מועטות, הוא בדרכ עסוק כל היום ולכן להתכתב ולדבר בטלפון זה לא ממש יעיל במהלך היום, בשעות הפנויות שלו הוא מותש וכואב לי להחזיק אותו ער בשביל לדבר איתי, במיוחד כשזה בא על שעות השינה שלו שיכולות להגיע לשעתיים בודדות בלילה. לפעמים כשהוא הולך אני מרגישה מדוכאת ברמה של הפרעה בתפקוד. לבקר אותו במוצב בשבתות אי אפשר. גם לראות את חברות שלי עם החברים שלהן כל היום כי הם ביומיות עושה לי רע. אני אמורה להתגייס ממש עוד מעט ליציאות דומות ומפחדת שכששנינו נהיה בצבא המצב ירד להיות ממש גרוע, (הוא אוהב את התפקיד שלו וגם אני קיבלתי את תפקיד החלומות שלי), אנחנו ממש לא רוצים לוותר למערכת, אני באמת צריכה תמיכה ועזרה שאין לי בבית, אולי למישהו יש פתרון קסם כי אני אבדתי עצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות