היי ,
אני בת 23 ויש לי בן זוג כבר כ 4 שנים . הכרנו בצורה לא סטנדרטית הייתי בדיוק אחרי פרידה מהאהבה הראשונה שלי ולא הייתי מעוניינת בזוגיות אבל איכשהו זה קרה .
במהלך הזוגיות הנוכחית שלי היה לנו קשה היו רגעים שסבלתי המון ונשארתי כי אני פחדנית ולא יכולתי לחתוך . הרגשתי שאני 4 שנים מחפשת רק פרידה פרידה . היינו המון פעמים און אוף .
בשנה האחרונה אני מרגישה שהתייצבנו .. היחס שלו הישתנה כלפי , מרגיש שהוא אוהב אותי הרבה יותר ומעריך אותי . יש בינינו שוני רב ויכול להיות שזה היה גורם לפילוג בינינו . הוא שומר כשרות ואני לא (והוא רוצה שאשמור כשרות אפילו מכריח) אבל התפשרו לפה ולשם ... בכל אופו הוא מבוגר ממני ב 8 שנים . והוא בגיל כבר שצריך להיות לו ילדים . הגענו לצומת בה אמרנו או שמתחתנים או שמספיק . כי 4 שנים זה יותר מידי זמן לא לדעת האם אני רוצה להתחתן .
מאז שאנחנו בהפסקה אני מאוד בודדה .. הבנתי כמה החיים ריקיים .. כמה אין לי באמת אף אחד בלעדיו , כמה הייתי מוקפת בו ובאנשים שקשורים אליו . (אין לי משפחה) ואני לא הייתי רוצה להחליט על חתונה רק בגלל הבדידות שלי .
ריך עושים החלטה כזאת ? איך מחליטיל הנה מתחתנים! קשה לי להבין איך אנשים עושים את זה . זה החלטה מטורפת . זה להחליט להיות אם הבנאדם לתמיד , להתחייב להקשיב לו להיות איתו בטוב וברע , לתמוך לחזק . איך מחליטים? מה חוט המחשבה שאמור להיות לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות